תגובת יו”ר עצת נפש להו”ד
אבנר ברנהיימר, מבכירי התסריטאים בארץ, יוצר הסרט “יוסי וג’אגר”, סדרת הטלוויזיה “אמא ואבאז” ועוד. ברנהיימר יצא מהארון לפני שנים רבות והוא חי עם בן זוגו. בראיון שהתפרסם השבוע במגזין “ליידי גלובוס”, ובראיון שהתפרסם ב”הארץ” הוא מספר כי בעקבות הטיפול הפסיכולוגי שעבר גילה את הצד ההטרוסקסואלי שלו. ברנהיימר יוצא נגד “הטרור הקהילתי” המטיף ליציאה מהארון, הוא סובר כי הבחירה באורח חיים זה אינה נותנת מענה למצוקה, והוא קורא לחופש בחירה גם בתחום המשיכה המינית.
להלן קטעים מהראיונות:
“אני לא חושב שכל ההומואים נולדו הומואים”
– בדקת את המשיכה הזו?
Stuart Miles – קרדיט
“אני לא אפתח את היחסים שלי עם ערן כדי לבדוק את זה, זה גם לא שבא לי לממש את זה. אבל אני הרבה יותר מודע לנשים כיצורים מיניים, למורכבויות שלהן. אני אגיד עוד משהו שהרבה הומואים לא ישמחו לשמוע, שהוא לא פוליטיקלי קורקט. אני לא בטוח שהומואיות היא גנטית. הפוליטיקה של ההומואים נורא רצתה להגיד: זה גנטי, תקבלו אותנו כי נולדנו ככה. ואני אומר: סליחה, מי אתם שתקבלו אותי או לא תקבלו אותי, בין אם נולדתי או לא נולדתי ככה, גם אם הומואיות זו בחירה, אתם תקבלו, כי זו בחירה שלי.
“אבל אני לא חושב שכל ההומואים נולדו הומואים, יש משהו שהוא כן ביחסים במשפחה, בין האבא והאמא והילדים, שמוציא איזה פוטנציאל של הומואים ולסביות. אין לי שום ספק שזה שילוב של גנטיקה ומערך כוחות במשפחה.
“אני חושב שבאופן אישי היו לי יחסים מאוד סימביוטיים עם אמא שלי, שהייתי צריך להרחיק אותה קצת, ובחירה בגברים הייתה רצון לשים גבול ביני לבינה. לבחור בגברים, אולי מתוך חרדה שאבחר בה, שאולי אשכב איתה. אדיפלי לחלוטין. זה עלה תוך כדי הטיפול. ברגע שהשלמתי עם האזורים האלה, הצלחתי להכניס אישה לחיים שלי, כי נשים כבר לא מעוררות בי חרדה שאבלע בתוכן, שאשכב עם אמא שלי. זה נרגע אצלי”.
– לשיטתך, נטייה מינית היא הפיכה. ואם כך, יש הטוענים שאפשר לעשות טיפולי המרה.
“אולי זה הפיך, אבל השאלה למה להפוך את זה? אין שום סיבה להפוך לסטרייט, זה לא משהו שמעניין אותי. זו ברכה שיצאתי הומו”.
“חלק מתים לחזור לארון”
– מה תגיד למי שמתלבט אם לצאת מהארון?
“חלק מהחופש שאני רוצה לחשוב שהגענו אליו הוא שנפסיק להגיד לאנשים בקהילה איך להתנהג. צאו מהארון, אל תצאו מהארון. תעזבו אותנו בשקט. יש שקר שמספרים בקהילה שלנו: ‘תצאו מהארון והכול יהיה טוב, תהיו מאושרים’. מה זה הבולשיט הזה? זה טרור קהילתי. זה שקר, מוכרים פה שקר לאנשים: תצא מהארון וכל בעיותיך ייפתרו, תהיה בשמים קשת צבעים של הדגל ההומואי. המציאות מוכיחה את ההפך. אולי בארון יותר רע, אבל הבעיות ביציאה ממנו לא נגמרות, רק מתחילות”.
“את יודעת כמה הומואים יצאו מהארון והמשיכו להיות עם כל הבעיות הקודמות שלהם? בדיכאון, חרדות, חלק מתים לחזור לארון. היציאה מהארון מביאה סט חדש של בעיות עם עצמך. המכה שאתה חוטף כשאתה יוצא מהארון היא לא פשוטה. בואי אני אספר לך משהו, הרבה מהנציגים הגדולים שלנו, של היציאה מהארון, חייהם לא מאושרים במיוחד, הם בדיכאונות, על כדורים פסיכיאטריים, והם עדיין ממשיכים לנקוט בשקר הזה הלאה, שהכול ורוד שם בחוץ”.
“התחלתי להסתכל על בנות”
אמרת לי קודם שאני הומו מאוד סטרייטי, ובאמת פעם הפסיכולוג שלי אמר לי “אתה מפלרטט עם הגן הסטרייטי שלך”. וזה גאוני. הומואים תמיד חושבים שכולם הומואים והם פשוט לא מודים בזה? למה לא אומרים גם שיש הומואים שיש בהם משהו סטרייטי? ולהיות אבא של יואל חידד את זה. פתאום אתה breeder.
אינסטינקט ביולוגי קדמוני הפך למשהו נפשי.
זה בדיוק זה. ואני אגיד לך משהו יותר קיצוני – התחלתי להסתכל על בנות.
באמת?
כן. ואני מסתכל על שדיים.
די, נו!
נשבע לך. אני מסובב את הראש אחרי מחשופים.
אני פתאום חושבת על זה שהומו, גם אם באמת יש לו חברות קרובות, לא חשוף באמת לאינטימיות עם אשה. יש לו את היחסים שלו עם אמו כילד וכמתבגר ואז זהו. הקופסה הזאת נסגרת.
היא נסגרת והיא נסגרת באופן מעורר חרדה.
ופתאום אתה מחזיר את זה לחיים שלך.
לגמרי. ועוד בגיל ארבעים. תקשיבי, זה היה כזה שוק. זה גם מאוד שיפר את היחסים שלי עם אמא שלי. הפסקתי לפחד מנשים ולכן הרגשתי יותר ביטחון להתקרב אליה.
מצאתם נקודת השקה.
בדיוק. יכולתי להתקרב אליה בלי להילחץ מזה שאני באינטימיות גדולה עם אשה. ולכן כל המהלך הזה של יואל ורות, הכביכול מלאכותי, העלה משהו הכי עמוק. יש לי חברות קרובות, אבל היתה התעלמות מוחלטת מכל הנשיות הפיזית. היא לא היתה קיימת מבחינתי. יותר מזה, נשים נורא מיניות ממש איימו עלי. הייתי מתרחק מהן.
תנסה להסביר למה.
היום אני כבר יודע שדווקא בגלל שהיתה לי איזו משיכה. פחד גבהים זה משהו שיש למישהו שקצת רוצה לקפוץ. גם אמא שלי היא אשה מאוד מינית. אני רואה עכשיו את הנשיות אחרי שנים שברחתי ממנה.
תגובת “עצת נפש” – דבריו הכנים והאמיצים של אבנר ברנהיימר מעוררים מחשבה, הזדהות, התנגדות ותקווה. פסיכולוגים ואנשי מדע רבים, ברחבי העולם, מסכימים כי המשיכה ההומוסקסואלית הינה נרכשת, וכי אין רכיב גנטי המחייב את הופעתה. ישנן סיבות רבות ומגוונות, המשתנות מאדם לאדם, אשר יכולות להוות גורם להתפתחות המשיכה, אחת מהן הוזכרה בדבריו של אבנר. רבים מהמתמודדים הפונים אלינו חשים מרומים ומתוסכלים מכך שגישה זו אינה זוכה לחשיפה, ובמקרים רבים אף נתונה להשתקה והכפשה, דבר המקשה עליהם בהתמודדותם. אנו עדים לכך שמתמודדים רבים, אשר עברו טיפול פסיכולוגי מעמיק ובררו את המשיכה ואת שורשיה, גילו את הנטיה ההטרוסקסואלית בקרבם. הדבר איפשר להם לבחור בחיים הטרוסקסואליים, ולהקים משפחה המבוססת על זוגיות ואהבה. לא מדובר ב”טיפולי המרה”, אשר להם אנו מתנגדים, כי אם בטיפול קונבנציונלי בכלים המקובלים בעולם הפסיכולוגיה, כמו בטיפול שאבנר מתאר. אנו מייחלים ליום בו המערכות החברתיות יאפשרו להציג בפני המתמודד את האפשרויות השונות בצורה שוויונית, ויתאפשר לו לבחור באורח חייו על פי רצונו וערכיו.
מקור: אתר “גלובוס”, אתר “הארץ”. ובפורום עצת נפש ברוטר.
פוסטים נוספים:
