נופל וקם, נופל וקם
שלום. אני יודע שלא כתבתי כבר די הרבה זמן, אבל העיקר הוא שעכשיו אני כותב. אני יוצא כרגע עם מישהי, ואתמול ניהלנו שיחה מאוד מעניינת. סיפרתי לה שהייתי בסדנה למודעות עצמית (עוד לא הגענו לשלב שאני אומר לה איזו סדנה זו באמת הייתה…) ושמאז התחלתי לעסוק בתחום הזה וללמוד על זה, קראתי ספרים, דיברתי עם רבנים, וכן הלאה. היא אמרה שהיא בחיים לא הייתה הולכת לדבר כזה ואני עניתי שבאמת גם אני הייתי פעם כזה, מאוד סקפטי לגבי כל הסדנאות לחיים טובים יותר וטיפולים למיניהם, אבל האמת היא שמאז שניסיתי את זה, אני לא מצטער בכלל. זה עזר לי ללמוד המון דברים על עצמי, דברים שמעולם לא ידעתי ולא חשבתי עליהם, כמו לדוגמא המניעים מאחורי הריב שלי עם אח שלי, שבזמנו היה נדמה לי הדבר הכי טבעי והגיוני בעולם, אבל בהמשך הבנתי שאני כל הזמן עוותתי את ההגיון שלי כדי שיתאים למה שאני רוצה, ושבעצם גם אני הייתי אשם בזה לא פחות, ולמעשה הרבה יותר, מאשר אח שלי (מי שלא יודע על מה אני מדבר – שיעיין בפוסט ‘אחי הגדול’).
בעקבות השיחה הזו חשבתי לעצמי שבאמת הנטיות ההפוכות פתחו לי שער לעולם עצום שלא הכרתי ולא ידעתי עליו דבר. אני אמנם עדיין לא יודע הכל ולא פתרתי את כל הבעיות שלי, אבל לפחות עכשיו אני יודע מה הן ולא עיוור להן לחלוטין. כמו בכל דבר בחיים, גם הנטיות ההפוכות הן לא לגמרי דבר רע, ויש בהן גם טוב. אני מתאר לעצמי שלרבים מכם קשה לקרוא את המשפט האחרון, כמו שגם לי זה היה קשה הרבה פעמים בעבר. זו ממש לא הפעם הראשונה שאני שומע את זה, שהמשיכה לגברים היא סימן למלא בעיות אחרות שרק מחכות להתפרץ וקבורות עמוק יותר, אבל הכאב, הכעס והתחושה הזו של ‘למה נדפקתי ככה, למה קיבלתי את הקללה הזו’ תמיד גרמו לי לדחוף את זה הצידה ולזלזל בביטוי הזה. אמנם הבנתי את ההגיון שבדבר מבחינה שכלית, אבל היה לי קשה לקבל את זה מבחינה חוויתית. אני חושב שעכשיו הצלחתי לקבל את זה באמת, גם מהבחינה החוויתית. בנגיעה קלה בפן הדתי – מסתבר שבאמת “טוב מאוד זה יצר הרע” וש”הכל לטובה”. הרבה פעמים כששקועים עמוק בתוך הבוץ קשה לראות את זה, אבל זה נכון.
יש משהו מאוד מרגיע במחשבה הזו, בידיעה שיש משהו טוב בנטיות ההפוכות, ושהן לא רק רעות. זה גם משפיע עליי. אני כבר לא רואה את עצמי כרע ודפוק כ”כ. אמנם, חשוב לציין, עצם השימוש בנטיות ההפוכות כדי להגדיר את עצמי זו טעות, דבר רע וטפשות, ואנחנו צריכים להיזהר מאוד מזה. כפי שאומרים: אנחנו אנשים הטרוסקסואליים עם בעייה הומוסקסואלית, ולא הומוסקסואליים בהגדרה (עוד בנושא הזה בפוסט ‘ונשים מנוגה’). אלא שבמציאות הדבר הלכאורה פשוט מאוד הזה לוקח הרבה זמן ליישום וקבלה פנימית אצלנו, ולכן זה טוב שיש גם את הידיעה הזו שגם הנטיות ההפוכות עצמן לא כ”כ רעות כדי לעזור לי לאהוב ולהעריך את עצמי.אני רוצה להתייחס לנק’ נוספת שקשורה לדברים. עוד שבועיים וחצי (נכון לזמן הכתיבה) ראש השנה, וזו בדיוק התקופה לעסוק בחשבון נפש והתבוננות פנימית. העובדה שהמשיכה לגברים היא סימן לבעיות אחרות שלולא המשיכה לא היינו עובדים עליהם היא לא רק סיבה להודות ולשמוח על המשיכה (לא ממש לשמוח, אבל אתם מבינים למה אני מתכוון), אלא גם סיבה לעשות חושבים באופן רציני ולברר אילו בעיות באמת קיימות מתחת לנטיות ההפוכות שלי. דבר ראשון, כמובן, ניתוח והבנה מדויקת של הבעיות האמיתיות יעזרו להגדיר את הבעיה בצורה אמיתית, והגדרת הבעייה היא חצי מהפתרון (אני נזכר עכשיו איזה נאיבי הייתי כשהתחלתי את הטיפול בנטיות הפוכות וחשבתי שאני בסה”כ רוצהלהיפטר מהנטיות ההפוכות. איזו תמימות זו הייתה…). מעבר לכך, הכרת הבעיות שיש להתמודד עמם עוזרת לקבוע דרכי פעולה ומאפשרת לנו להחליט מה צריך לעשות כראוי.
הערה נוספת: כבר כמה פעמים נתבקשתי לפרסם טיפים. אני קצת חושש שיש חבר’ה שחושבים שיש פה עניין של זבנג וגמרנו, ובקשר לזה אני כבר אומר – ממש לא. זה עדיין ידרוש מכם הרבה מאוד עבודה קשה. בכל אופן, אני מקווה לפרסם משהו בנושא בתקופה הקרובה, לפני ראש השנה. עד אז, הנה טיפ אחד בתחום שעליו דיברנו היום – הכרת הטוב:למי מכם שחושב שיש ערך עצמי נמוך (זה שוב מחזיר אותי לנושא ההתבוננות – לרובנו אין שלט על החולצה שאומר ‘יש לי ערך עצמי נמוך’. אני יכול לומר על עצמי שלמרות ששנים רבות הסתובבתי עם החבילה הזו על הגב, לא הייתי מודע אליה עד שנכנסתי לתהליך הטיפולי שלי.) יש לי שתי רעיונות, די דומים למעשה, בתחום הזה:
ראשית, עמוד מול המראה פעם ביום ואמור לעצמך עשרה דברים או תכונות טובות שיש בך או שעשית היום – לפחות חמש מתוכם צריכים להיות שונים מהיום הקודם! זה לא יעזור לך תוך יום ואפילו לא תוך יומיים, ולפעמים גם יהיה קשה לך לעשות את זה – בין אם זה חוסר חשק או חוסר יכולת לחשוב על דברים, והמפתח בקטע הזה הוא התמדה. חייבים להתמיד בזה כל יום באופן קבוע, אחרת זה לא יעזור. טיפ קטן לגבי ההתמדה: אל תתייחסו לזה כאל משימה, אלא כאל טקס. לכולנו יש טקסים, בין אם זה טקס התארגנות למיטה או טקס השכמה והתארגנות לתפילה. הרבה יותר קל להתמיד בטקסים מאשר במשימות, שלפעמים אין חשק לעסוק. לי לדוגמא יש טקס קבוע לפני השינה – אני לומד משנה יומית, קורא ק”ש שעל המיטה והולך לישון. כבר יותר מעשור שאני עושה את זה כל יום ואף פעם לא מפספס, ותאמינו לי שהיו הרבה דברים שהייתי צריך לעשות והתעצלתי, שכחתי או שלא היה לי זמן. טקסים, לעומת זאת, יוצרים קביעות.
שנית, קח פנקס וכתוב כל לילה לפני השינה חמישה דברים שאתה מכיר תודה עליהם.אל תהיה פילוסוף ותכיר תודה שאתה חי ושאתה לא נכה וכדו’. לך על דברים קטנים, דברים שאתה יכול באמת להתחבר אליהם ולהרגיש את ההכרת תודה חיה בתוכך. קח דברים שאתה גם מרגיש הכרת הטוב עליהם, לא רק חושב, אפילו אם הם קטנים כמו מישהו שויתר לך בתור או השעון המדהים שקיבלת ליום הולדת. גם פה שייך נושא הטקס לצורך ההתמדה.
אני רוצה להפוך את זה לפרויקט. אני לוקח על עצמי לבצע את ההצעות הללו (את הראשונה פעם עשיתי אבל הפסקתי והשנייה היא די חדשה אז לא ניסיתי את זה עדיין) ולדווח לכם איך הולך לי בפוסטים הבאים, בתקווה שהם אכן יהיו כל שבוע ולא אפשל. אני אשמח אם יהיו חבר’ה אחרים שגם יקחו על עצמם לבצע את זה וידווחו איך הולך להם. אפשר לעשות את זה דרך התגובות או אפילו לפתוח שרשיר בפורום בשביל זה, כרצונכם. וגם אם לא יהיו אחרים, לא נורא. תשמעו ממני איך הולך לי ואז תחליטו מה לעשות. עד כאן להפעם, עד הפעם הבאה, שתהיה לכם התמודדות מוצלחת… שנה טובה. ממני, אריאל.
פוסטים נוספים:
