בעקבות הזמן האחרון

[netanel]

החוויה שלי כ"כ אחרת ממה שהמציאות מדברת. וקשה לי לראות את זה, וקשה לי לקבל שאני לא יכול לדבר. החוויה שלי היא אחרת בגישה ללהט"ב. נכון, אף פעם לא הייתי מעורה בחברה כזו, ורק לאחרונה נחשפתי לכמה חברים שהם מעורים בצורה כזו או אחרת והם בתוך הסאגה הזו.
ואני לא מבין. לא מבין איזה טוב אנשים מוצאים בזה. לא מבין האם אנשים הם אמיתיים. לא מבין האם רק אצלי הפנטזיה ההומוסקסואלית נשארת תמיד בגדר של פנטזיה ותמיד מאכזבת. לא מבין האם רק אני מרגיש שאני משקר לעצמי כשאני הולך למקומות החשוכים שוב. לא מבין למה אנשים צועקים- "תתנו לי לקבל", כשאני מרגיש שאני מצפה למשהו שכבר הבנתי שאין לו אחיזה במציאות.

לא אשקר לכם, הציפייה שיקבלו אותי גרמה וגורמת להרבה סבל. ולא פעם, לפני שהתבגרתי עוד טיפה, נכנסתי לאבלות על הציפייה, על ההבנה ששוב אני צריך לעשות בכוחותיי ולהיפרד מהפנטזיה. אני מבין כמו כולנו את הכאב והכוחות שנדרשים. התסכול שלי הוא על השטחיות. על המבט הרדוד. על התמונה שמוכרים- מלאה בצבעים ובאמירות של חיים, אך באמת היא תמונה אפורה ומלאת ייאוש עצמי ואכזבות.

תכלס, קשה לי עם זה שאני צריך לכתוב רק מנקודת המבט שלי. כי אני רוצה לצעוק על כולם שירגישו כבר את הרגשות שעוברות בי. שיבינו למה אני מתכוון באמת. וזה לא כך. כי אני לא מכיר את כולם ולכל אחד חוויה שונה. וכל אחד סיפור שונה.

אבל נראה לי שיש מכנה משותף.
אולי כולם נמצאים בחיפוש שמוליד אכזבה תמידית. אולי כולם נמצאים בתוך ציפייה שמשהו טוב כבר יקרה להם. אולי כולם מחכים שמישהו יגאל אותם מייסוריהם. אולי כולם מגיעים לאיזה הגשמה של ציפייה ואז מתאכזבים וממשיכים לחפש, אבל לא מוצאים. אולי לכולם קשה לקבל שאני יכול לשנות את העולם שלי. אולי את כולם מתסכל שאני זה שצריך לעשות ולהזיז. אולי את כולם מתסכל להכיר שבאופן כללי בחיים יש מקומות שבהם אני מצפה ומכוון למקום לא נכון, ועכשיו צריך להיפרד מהציפייה.

ועד קשה לי לראות את האנשים שלא יודעים מה זה. שמעודדים מנקודת המבט השיטחית והאישית שלהם. מנסים לעשות חסד ולתמוך במקום שהם לא מבינים. עושים חסד בניתנת לייק, בשיתוף פוסט. עושים גלים במקום שהמים שם לא בהכרח מים טובים לשתייה. ואני מסתכל ומבין שכבר הבנתי שאני לא באמת מעוניין לשתות מהמים האלו, כי הם לא מה שאני מבקש.
אני מבין שרק ה' הוא "גומל חסדים טובים", רק ה' יודע לתת לי את החסד שבאמת יקדם אותי. גם אם זה נראה לי אחרת. לפעמים חבר רוצה לעזור, אבל כדי לעזור צריך להבין את המציאות. צריך מבט כולל. צריך להיכנס לתוך המחשבה של החבר. וכשזה לא כך, ואנשים מנסים לעזור מנקודת המבט האישית והצרה שלהם, העזרה היא לא עזרה, והחסד הוא לא חסד- אלא ההפך.

[חרוב]

על החסד המזוייף, לי אין קושיות. זה פשוט עצוב, עצוב מאוד. הכל מבוסס על בורות ועל חוסר אונים.
רק קומץ קטן בעולם באמת מבין שכל העולם הלהטבי מבוסס על חוסר בנפש, וחוסר אפשר למלא.
אבל בגלל שאף אחד אחר לא יודע את זה, וכולם חושבים ש"אין מה לעשות" ו-"אי אפשר לשנות את הנטייה", אלא לחיות את החיים ההומוסקסואליים כהוויתם, אז כולם מצטרפים באופן אוטומטי למאבק, שנראה לכאורה לגיטימי, הרי למה לא?
מה רע בלאהוב גבר? מה רע בפשוט לאהוב?
ותראו את האנשים האלה, זה לא עצוב שככה הם מרגישים? שככה החברה מתייחסת אליהם? שאין להם זכות לאהוב? שאין להם זכות לחיות כמשפחה?
זה מאוד עצוב. לי אישית זה מזכיר עגונות. לא מסכנות העגונות? אין להן תקווה, רק שיתירו אותן כבר כדי שיוכלו להמשיך בחייהן, שיוכלו, כמו ההומואים, פשוט לאהוב, בלי כל ההפרעות החברתיות המיותרות.
עצם זה שהמצעדים מלאים בתאוות ובעירום, מראה כמה אנשים מיואשים. זה מה שיש לך להציע? ככה אתה מציג את עצמך? רקדנים שריריים עם תחתונים על משאית? is that you best?..
ככה אתה רוצה שיכירו אותך? זה המסר שלך לאומה? טירוף חושים במסווה של "תן לי להיות מי שאני"?
בלי התבוננות עמוקה אי אפשר להגיע למסקנות שכל זה פיקציה. והאמת, למרבה הצער, גם אם *כן* יש התבוננות עמוקה, עדיין קשה מאוד להבין שזה פיקציה. תראה כמה אנשים נופלים בדרך אחרי שנים של טיפול. זאת הבעיה המרכזית.
נורא קשה להבין את השקר שבנטייה! נורא קשה!!! צריך גם לצאת נגד כל החברה, גם לשדוד בנק וגם להיות עם כוח התמדה מטורף במשך כמה שנים, כדי להתחיל לראות תוצאות.
את זה אתה מצפה מהצבעוניים שבתל אביב?.. אני אישית לא...
אנחנו, ובערך כל אחד שעבר שינוי כלשהו בנטייה, חייב לכתוב ולפרסם על השינוי שעבר כמה שיותר. לא צריך להזדהות לדעתי, זה לא העניין. העיקר זה התוכן. המקרה האישי, האנושיות שבסיפור.
אם נמלא את העולם בתקווה לשינוי ובמציאות של שינוי, אולי בע"ה יהיה יותר שינוי בעולם.

[netanel]

אני כ"כ מזדהה עם הדברים שלך חרוב.
כל הבוטות הזו, העירום, המיניות ועוד כהנה שמדוברים כל הזמן..
לא מבין למה זה בא לידי ביטוי כ"כ חזק. ולא מבין איך אנשים לא מואסים בגישה הזו..

כשאני כותב את הדברים אני חצי מתנצל.. כי אני לא הייתי שם ולא מכיר את העולם הזה מבפנים.
ואז אני אומר לעצמי שאולי אני לא יודע באמת מה קורה שם והתובנות שלי מצומצמות.

[חרוב]

אתה צודק.
ברגע שתגיע לשם אתה תראה המון זיופים. המון זיופי אישיות, חלקם גדולים וחלקם קטנים.
אבל שוב. אין להם ברירה, הם לא מכירים מציאות אחרת, פיטמו אותם שנים על גבי שנים בכל דרך אפשרית שאין ברירה אחרת אלא לחיות את החיים האלה.
אין לך מה לעשות נגדם. הכוח שלנו כרגע בלהפיץ את כל אמצעי השינוי למיניהם, דל מאוד. תראה את האתר הזה, אין בו שום עדכון כבר כמה שנים. הסדנא מתה ממזמן, מומלץ למי שלא היה שיירשם לסדנא הבאה, מומלץ בחום. מה אתה מצפה, שמה? שהם יינחשו שאפשר להשתנות? מי עוזר להם בדיוק? התקשורת מפוצצת במאמרים שבסך הכל מדברים על זה שזה לא מוסרי כל הסחר בילדים, שהומואים זה בעיה וכו' שצריך לפתור אותה, ושאר סיסמאות שעוסקות רק בלגיטימציה או הדה-לגיטימציה של האידאולוגיה הלהטבית. אין מילה אחת על תהליך השינוי.

[הכל לטובה2]

אהלן חבר'ה! מה קורה?
לא הייתי פה כמעט שנה נראלי. קראתי והשלמתי פה את הנושאים האחרונים, והנושא הזה ממש העלה בי צורך להגיב..

אז קודם כל אעדכן שאני כבר שנתיים וחצי בערך בטיפול. עכשיו בהשוואה ללפני שנתיים אני יכול להגיד שאני בנאדם שונה, חזק, מת על עצמי, יודע מה יש לי לתת לעולם, יודע שאני צריך לדאוג לעצמי וזה לא מילה גיסה כמו שחשבתי פעם. ועוד ועוד..
האמת עכשיו שאני מנסה לתאר את המצב שלי אז כאילו שכחתי איפה הייתי פעם לפני שנתיים אז קשה לי להגיד וואו על הדרך שעשיתי אבל אם אעשה זום אאוט גדול ואסתכל על עצמי מהצד אז פעם הייתי בנאדם תלותי שמחפש להיתלות בחזקים ממני (אם זה חזקים בחברה, חזקים במראה, חזקים בדיבור וכו) כדי שארגיש גם חזק.
היום אני מרגיש חזק בעצמי ויודע מה יש לי לתת, וגם מה אין לי לתת, יודע מה אני שווה ומנסה להיות קשוב לצרכים שלי בעיקר. מודע אליהם. מה שפעם לא היה בכלל בכלל. ברמה של אפס מודעות לצרכים.
למרות כל מה שאני אומר שעכשיו- שזו התחושה הכללית, עדיין כמובן שיש זמנים של חוסר איזון. זאת אומרת זמנים שהיום אני יודע לתרגם אותם לחוסר איזון ולהבין שאלו זמנים שבהם אני מרגיש חוסר ביטחון/לא גבר מספיק/רחוק מקשב לצרכים שלי/רחוק ממני. בזמנים כאלה האוטומט שלי ישר מחפש למלא את הצורך הזה בדרכים לא טובות (שזה יכול להיות להיכנס לפורנו לדוגמא כדי לדמיין את עצמי שם במקום הגבר ולהרגיש שכן אני גבר וכן אני סקסי וכו וכו). בטיפול למדתי לזהות את הזמנים האלה, לזהות את הצורך הזה כשהוא עולה (כי אנחנן אנושיים והגיוני וטבעי שיעלו לנו צרכים כדוגמת אלה) ולדעת למלא את הצורך בדרכים שבאמת ימלאו אותו ולא לצפות בפורנו ולפנטז וכו שזה מרגיש כיף בדיוק לעשר דקות שלאחריהם אתה נשאר בחוסר איזון עם צורך לא ממולא.

בקיצור, הטיפול נתן לי כלים גם להמשיך ולהתמודד בחיים עם מצבים של חוסר איזון, ועל זה אני ממש שמח.

בכלל לא אמרתי מילה על הנטייה, אז היום ב'ה אני נמשך לבנות. זה קטע שזה שונה כל כך. זאת ממש הרגשה של לתת (בניגוד למשיכה לבנים שהיתה שזו הרגשה של לקבל (אצלי בכל אופן)).
פעם ב כן יכול לקרות לי שאסובב את הראש לגבר או משו כזה, או שבפורנו אסתכל על הגבר יותר מעל הבחורה. בזמנים כאלה אני משתדל לעצור רגע ולהבין מה הצורך שלי באותו רגע ולענות לי על הצורך הזה בדרך נכונה ובאמת מספקת כמו שאמרתי מקודם.


ועכשיו ללמה בכלל באתי ךכתוב פה בנושא הזה של השירשור.
אני ממש מזדהה עם הכתוב ומאוד באלי לעזור לאנשים אחרים ולהגיד להם הנה זה אפשרי, בבקשה תנסו, אתם לא תתאכזבו. כי ברור לי שאם יסבו את תשומת ליבם וישבו לשיחה אחד על אחד הם יסכימו שהם מרגישים שמשו חסר. אבל איך? אין לי איך לעשות את זה. הלוואי שהיינו יכולים לצאת ברחובות תל אביב ולשבת עם הומואים ולדבר איתם ולהוציא אותם מהבוץ. אם אני הייתי נשאר במקום הזה (לא פיזית) לפני הטיפול כל כך הייתי רוצה שמישהו כמוני היה מגיע אליי, יושב ומדבר איתי ואומר אני יודע מה אתה עובר, יש בך נפש כל כך גדולה מתחת לקליפה שאתה עטוף בה היום. והיה מכווין אותי לטיפול משמעותי.
כי זה מה שזה. התהליך הוא ארוך. מייגע. יש המון נפילות ורגעי משבר. אבל הוא גם כל כך שווה את זה. אחכ אתה מסתכל ואתה אומר בונא זה מטורף היכולת שלנו לעמוד בדברים האלה. זה מטורף שזה אפשרי.

אני מרגיש שהחברה (במיוחד הדתית) לא יודעת להתמודד עם סיפור כזה ולהכיל את המורכבות ולכן אני לא אצא עכשיו ואספר לאנשים עליי ועל העבר שלי ואדבר איתם.
באמת כל כך כואב שאני מרגיש שהידיים שלי כבולות בנושא ולא יכול לצעוק את האמת. פשוט מתסכל.

זהו. פרקתי.
תודה חברים יקרים על האוזן הקשבת. תודה שמקבלים פה כל בנאדם כמו שהוא בלי שיפוט בלי כלום. פשוט אוהבים. זה ממש מורגש וזה מה שזכור לי מהפורום הזה מלפני שנה-שנתיים.

יש לנו כוחות נפש אדירים אם אנחנו מתמודדים עם הנושא הזה. אסור לנו לשכוח את זה.

באהבה.

[netanel]

מה נשמע אחי?
טוב לשמוע ממך
אומנם אני נותן מבט בפורום, אך גם אני לא כתבתי כאן הרבה זמן מסיבות אישיות.

אתה כותב דברים שאני מאוד מתחבר אליהם ושמח על הדרך שאתה עובר!
ככה גם אני מרגיש בתהליך שלי.
הלוואי והיה לי פשוט יותר לדבר עם אנשים על האור שגיליתי בתהליך.
אני חושב שזה גם לא כזה פשוט להעביר הלאה חוויה של חיים, ויש כאלה שלא יבינו עד שיטעמו מהיין ההונגרי הזה.
לי יצא לאחרונה לדבר עם חברים שגם מתמודדים עם נטיות הפוכות וזה ממש שימח אותי לראות שהיה לי מה לחדש להם והצלחתי לשמח אותם בעוד נקודת אור בדרך.

אני יכול להציע לך לעת עתה דבר שאני עצמי לא עומד בו, וזה לשתף כאן בפורום תובנות וכו'.
אני מאמין שיש עוד מקומות שניתן לשתף ולדבר עם חבר'ה, אני לא מכיר. אבל בהחלט זה משהו חשוב שצריך להיות.
עלו לי כמה רעיונות בנושא אך כנראה זה לא הזמן עדיין. אולי נשתף פעולה בהמשך!

מה שבטוח הוא שהדבר הגדול ביותר שנעשה הוא שנוכיח לעצמנו שזה אפשרי וניתן תשובה חיה לדבר.
יש הרבה תשובות שבאות מהשכל, הרבה שיטות ורעיונות שמדברים על זהות, על נטיות הפוכות, על אהבה בחיים וכו'.
ואני חושב שהתשובה הגדולה והחזקה ביותר היא תשובה של חיים ממש- שבה רואים אנשים שיצאו מזה, אנשים שמדברים על התהליך הזה, אנשים חיים, שמחים ומאושרים מהמקום שלהם.
כי בסוף החיפוש הוא חיפוש של חיים.

בעז"ה נזכה,
בהצלחה רבה אח יקר!

[גדי]

אוקיי מקווה שלא עושה בלכן בפוסט. אני דווקא רוצה להתיחס לדברים שכתב נתנאל.
"אבל נראה לי שיש מכנה משותף.
אולי כולם נמצאים בחיפוש שמוליד אכזבה תמידית. אולי כולם נמצאים בתוך ציפייה שמשהו טוב כבר יקרה להם. אולי כולם מחכים שמישהו יגאל אותם מייסוריהם. אולי כולם מגיעים לאיזה הגשמה של ציפייה ואז מתאכזבים וממשיכים לחפש, אבל לא מוצאים. אולי לכולם קשה לקבל שאני יכול לשנות את העולם שלי. אולי את כולם מתסכל שאני זה שצריך לעשות ולהזיז. אולי את כולם מתסכל להכיר שבאופן כללי בחיים יש מקומות שבהם אני מצפה ומכוון למקום לא נכון, ועכשיו צריך להיפרד מהציפייה". דברים שאני לגמרי מזדהה איתם. הם כל כך נכונים לי וכל כך אמתיים. מרגיש שיותר מדי זמן אני מחפש את הפתרון המושלם. ומבין היום שאין חיה כזאת. במה שלא אבחר לא יהיה מושלמות. השאלה מה מקדם אותי לטוב שאני מייחל לעצמי ומה מרחיק אותי מהטוב הזה. בטוב הזה אני צריך להתרכז כמה שיותר.