תקוות הבחירה

[מנחם]

כתבתי שיר, איך יצא?
תקוות הבחירה:
החיים הם כמו מבחן,
שהתקווה מהם הסתלקה מזמן.
שבהם אתה נופל שוב ושוב,
ובעיניך, אתה כבר לא חשוב.

וכשלא נותר דבר,
ואתה כבר לא מחכה למחר.
כשאתה סגור בתוך כלוב של ייאוש,
והאור נעלם ברשרוש.

פזמון: וכשאין למה לשתוק
ואתה רק רוצה לצעוק,
תמצא לך סיבה לחיות
ותוציא את הדמעות.

כשהיד הרכה והמלטפת,
בקושי, היא כוזבת ונעלמת.
אז את נשאר לבד באפילה,
וצועק מעומקי ליבך: "למה?"

כשאתה לבד בחושך מתמוטט,
וכבר אין לך דבר לתת.
כשאתה נשאר מבולבל וכועס,
ופשוט הולך ומתמוסס.

פזמון
החיים רוב הזמן משקרים,
ומחשבותיך אף פעם לא אמתיים.
כי כמו כולם שבחושך מגששים,
חייך נראים כמו מסיכה של עינויים.

לכולם יש מלחמות,
אז איך כדאי לחיות?
האם לקפוץ לשלולית של תקוות,
ואז לטבוע בנהר אכזבות?

פזמון

אז נכון שהחיים הם מבחן,
אבל הכל מתרפא עם הזמן!
והמפתח המואר לכלוב הייאוש,
נמצא בידיך קטן וכחוש.

ופתאום נדלק נר,
וכל החושך מתפזר
ואתה רואה שהיד שליטפה,
נעלמה כי אותך היא סחבה.

פזמון2: ואין למה לצעוק,
ולא צריך לשתוק.
כי הבחירה לראות את התקוות,
תיתן לך סיבה לחיות.

אז נכון שלכולם יש מלחמות,
אבל כולם גם ממשיכים לחיות.
ובסוף, אחרי מפל של דמעות,
אתה מתחיל לשוט בים הצלחות!

ואז אתה רואה את האופק בים,
ואתה מגיע עד קצה העולם.
אתה בחיים לא מרים ידיים,
ופתאום אתה בשמיים!!

פזמון 2: X2

[חיי]

חביב מאוד.

תודה.

[מנחם]

בשמחה!! ותודה לך!!! בהצלחה לכולם!!