חנוכה שמח אחים יקרים!
יותר משנתיים (אני חושב) מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן בפורום. הרבה עבר עליי. אני רק אקצר כדי שיהיה קצת רקע למי שמעוניין לדעת:
גדלתי עם נטיה הפוכה, חשבתי שהבעיה שלי תיפתר ברגע שאכיר מישהי לעומק ואצליח להתחבר אליה רגשית. בשנה השניה שלי לתואר יצאתי עם בחורה שלמדה איתי, בחורה מאוד טובה, ולקראת השלב שבו החלטנו להכיר את ההורים - הבנתי שאני לא מצליח באמת לאהוב אותה ושיש לי בעיה. נפרדנו בצורה לא נעימה (עד היום אנחנו לא מדברים), והבטחתי לעצמי שאני יותר לא יוצא עם אף אחת כל זמן שהנטיה שלי היא כלפי גברים. (למען גילוי נאות: המשיכה שלי לגברים הייתה 95% ולנשים 5%, אפילו הייתי נגעל ממחשבה על מגע מיני עם נשים.)
אחרי שנפרדנו, לא היה לי כיוון. ניסיתי כבר הכל (סרטי פורנו של לסביות או הטרוסקסואליים, שמירת הברית בכח כאשר אני שם תמונה של בחורה ערומה מול הפנים שלי ועוד פתרונות הזויים כאלו ואחרים). ואז פתאום באיזושהי שיחה עם חברים - מישהו ציין את עצת נפש שמסייעים לאנשים שמתמודדים עם הנטיה. חיכיתי לשעת לילה מאוחרת, בדקתי באינטרנט לגבי זה, הבנתי שיש סדנה (בדיוק תוך יומיים מאותו היום), נסעתי בבוקר במיוחד לירושלים לשלם את המקדמה ויום למחרת כבר נסעתי לסדנה. הייתה חוויה מטורפת שנתנה לי אור. לצערי בגלל שקרוב משפחה נפטר ביום השני לסדנה - הייתי חייב לחזור הביתה ללוויה + שבעה. אבל לפחות הייתי עם תחושה שהנה - הולך להיות שינוי!
אח״כ דיברתי עם אחד המטפלים, לקחתי הלוואה מהבנק (לא העזתי לדבר על זה עם מישהו מהמשפחה) והלכתי אליו למפגשים במשך כמעט שנה עד שבאיזשהו שלב זה נפסק ולמעשה - כבר הרגשתי אדם אחר (מאז המשיכה שלי לנשים היא 85% ולגברים 15%, אבל הנקודה העיקרית היא שאני כבר בכלל לא חושב על קיום יחסים עם גברים (זה אפילו קצת מגעיל אותי), אלא רק עם נשים, וגם מאוד מצפה לזה כבר..).
כשראיתי שהנטיה כבר כמעט ונעלמת, החלטתי שאני חוזר לשוק הדייטים הנפלא, וכבר עם הראשונה שיצאתי - הרגשתי שינוי!! נהניתי מאוד לדבר איתה, יכלתי להיות איתה שעות, התגעגעתי אליה כשהיינו צריכים לחזור כל אחד לביתו. שינוי מדהים! הייתי שמח מאוד! אך עדיין לא מצאתי את האחת שאיתה אני רוצה להקים בית.
לפני כחודש בערך הכירו לי מישהי מאוד חמודה, שכמעט בדיוק הייתה בטעם שלי (מבחינת מראה ואופי). מאוד התחברנו. ברביעי בלילה האחרון - החלטתי שאני מספר לה על העבר שלי (עבר נקי, מעולם לא קיימתי יחסי מין עם גבר! לא התנשקתי עם גבר וכו׳ וכו׳..). היא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה והיא תחזיר לי תשובה.
אתמול (חמישי) בלילה היא החזירה לי תשובה. היא אמרה שהיא מרגישה שזה גדול עליה והיא רוצה להיפרד. מאוד כעסתי באותו רגע, שככה היא מוכנה לוותר עליי בגלל שהייתי כל-כך כנה איתה (גם אמרתי לה שכמעט לכל גבר יש שריטה כזאת או אחרת, שהוא פשוט מעדיף שלא לספר עליה..). הבטחתי לה שזה מאחורי ומעולם לא הייתי יוצא איתה אם לא הייתי מרגיש משיכה כלפי נשים. אבל זה לא עזר.
הבוקר ניסיתי לשלוח לה עוד הודעה. ביקשתי ממנה שתתן לזה עוד הזדמנות, שננסה בכל זאת עוד שבוע שבועיים שהיא תוכל לבחון אותי ולראות שזה באמת שטויות, אבל היא לא הייתה מוכנה לזה.
וזהו. עכשיו אני יושב בחדר, קצת מדוכא, קצת כועס, ובעיקר עם לב שבור. מסתבר לי שההתמודדות עם הנטיה זה היה רק צעד ראשון (גדול וחשוב מאין כמותו) בכל התהליך, אבל עדיין יש קיבעון חברתי שמקשה על אנשים / נשים להכיל בחורים טובים כמונו. ואני לא סתם אומר את זה. אני מכיר פה באופן אישי כמה חברים בפורום - ובאמת מדובר בבחורים טובים!
אז למה אני מספר את כל זה אתם בטח שואלים.. ובכן, מכמה סיבות:
1. מאוד מאוד מאוד חשוב לי לחזק את כל אלו שעכשיו גילו את הנטיה שלהם, שידעו שיש כיוון, שידעו שיש סיכוי לחיות חיים מלאים עם בחורה!
2. לכל אלו שבתהליך, ולא רואים את הסוף, וקשה להם, ולא יודעים אם זה בכלל שווה את המאמץ - תדעו לכם, זה שווה כל רגע! במהלך התהליך אתם מגבלים שהנטייה היא רק סימפטום. אתם מגלים שהבעיה האמיתית היא (בד״כ) הניתוק שלכם מעצמכם! אין דבר ששימח אותי יותר בתהליך מאשר לגלות את עצמי, להכיר ולהתחבר לעצמי. ברגע שאהבתי את עצמי - לא הייתי צריך יותר גבר אחר. אני בטוח שגם אתם תשמחו מאוד מהתחושה הזאת. זה ממש (אבל ממש) לא תהליך פשוט, אבל הוא באמת שווה כל רגע! שווה יותר מהתואר ראשון שלמדתי (בדיוק קיבלתי היום בדואר את הזכאות לתואר, ואני מבטיח לכם שהשמחה שלי הייתה כאין וכאפס לעומת השמחה בתהליך הפנימי שעברתי במהלך התואר).
3. אני בחרתי בגישה של שיתוף הבת זוג בנושא. יש כאלו שבוחרים שלא (ואני לגמרי מכבד את זה). אני חושב שאחת הטעויות שעשיתי הייתה באופן שהצגתי את זה. כאילו זה דבר נוראי שלא ניתן להבליג עליו. ופה הטעות חברים! אל תתיחסו לנטיה הזאת כדבר גדול וקשה! ההתמודדות היא אינטנסיבית, אבל ברגע שתגידו לעצמכם שזה שטויות - זה ישפיע הרבה פחות על החיים היומיומיים שלכם, יקל על התהליך, וגם ממילא אם תחליטו לספר על זה - אנשים סביבכם יבינו שזה שטויות וימשיכו להתייחס אליכם כמו אל כל גבר אחר שלא היה צריך להתמודד עם זה.
בשלב הזה אני רוצה לאחל המון הצלחה לכולכם, לומר תודה רבה לכל מי שליווה אותי בדרך (חברים קרובים והמטפל), ולחזק את אלו שמתמודדים ועדיין בתהליך - ובעיקר לומר להם כל הכבוד!
ובנוגע אליי, אני בטוח שאמצא את האחת שיכולה להכיל את זה. אין לי ספק שאנחנו נהיה זוג מאושר מאוד!
חנוכה שמח ושבת שלום!
(כמובן, מי שמעוניין לדעת עוד פרטים מוזמן להגיב ואענה לו על הכל בע״ה..)
