אני רוצה לכתוב לכם על..

פורום נטיות הפוכות- למתמודדים עם לבטים לגבי הזהות המינית שלהם והגדרתה.
פורום למתמודדים עם נטיות הפוכות הומוסקסואליות, לטרנסקסואלים וטרנסג'נדרים.

מנהל: netanel

אני רוצה לכתוב לכם על..

הודעהעל ידי netanel » 16 אפריל 2018, 16:25

אני רוצה לכתוב לכם על הייאוש שלי. אני לא יודע מה הלאה. אני חושב שבעבר האמנתי יותר. אני מאמין שניתן להשתנות, מאמין שניתן להתחתן ולהמשך לאישה. אבל אני לא יודע אם אני מאמין שאני מסוגל לעשות זאת. אני נפגש עם נפשי המרוחקת בכל פעם שמישהי מתקרבת. אין לי חשק אליה, לאו דווקא מיני, אלא בכלל. אין לי רצון לקרבה. אין לי רצון שהיא תיהיה חלק מהחיים שלי. אני נשמע מיואש אני יודע. זה באמת המצב שלי. אני לא יודע כבר מה יהיה עם חיי. אני רחוק מעצמי, רחוק מתקווה. עוד מחזיק בקצה של חוט בקרבת ה', ומתפלל שלא ארפה. מרגיש ששומעים אותי, אבל אני מרגיש שאני עיוור מלראות. שאני עצמי הסתגרתי. שאני שרוע על הרצפה ללא כוחות לקום, גם כשהשפע נמצא. אני מרגיש שאני מדבר עם ה' אבל הלב שלי לא נמצא. אני מנסה לדבר ולהראות לו שאני כן רוצה, אבל בתוכי אני מיואש ולא מתכוון למילים. אני רק משמיע קול כדי שיראה שאני עדיין מנסה. וזו מלחמה בתוכי לקום ולעשות מעשה שאני בתוכי רוצה לפול לתוך התהום. מאוד קשה לי לחיות ככה ללא תוכן וללא מטרה. לפני לא הרבה זמן המטרה שלי היתה עבודת ה', זריזות והתחדשות. עכשיו מרוב בלבול אני כבר לא יודע מהי העבודה שלי. אני רוצה לברוח ובתוכי יודע שאני רוצה לשנות. אבל אין בי כוחות לשנות ואני הולך ונרדם. היום נסעתי לאיזה מקום מהעבודה ומרוב עייפות עצרתי באמצע הדרך וישנתי באוטו. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. אני קם מאוחר וקשה לי בבוקר, אני לא מוצא למה לקום. מרגיש שאין לי מה לתת. האמת שכבר תקופה שאני לא נכנס לכאן אבל מסתכל מה אנשים כותבים. ואין בי כוחות לשבת ולהגיב. אין בי כוחות לתת לאחרים ולהשקיע מחשבה כשאני עייף כ"כ.
אני נופל כמו שהרבה זמן לא נפלתי. אני מחפש חיות במקומות שלא הייתי בהם הרבה. וזה עוד יותר מרחיק אותי. כואב ומבייש לכתוב ככה. כי אני כאן בגדר מנהל ומהדברים שכתבתי נראה שאני "מצליח" בדרך. אבל זו האמת.
אני מאוד מבוייש להיות נכשל. קשה לי להראות את עצמי ככה. קשה לי לשייך את עצמי למקומות כאלו.
אני אדם מאוד מאמין. אני מאמין שה' "אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" ומוליך אותי בדרך נכונה. עכשיו אני במצב של אפיסת כוחות, מרגיש שהכל עובר לידי. כן, יש אמונה וטוב, אבל הם לא נוגעים אליי. יש מציאות של קירבה אבל אני לא מצליח.
קשה לי להתקרב לאנשים. באופן כללי. קשה לי להיות עם מישהו לבד. זה חונק אותי מצד אחד ומצד שני אני כ"כ רוצה את זה.
היום אני בן 28 ומתבייש בתחושות שלי. מרגיש שאני ילד קטן שרוצה בטחון. מרגיש שאני לא יודע להכיל אינטימיות ואני מתבטל יותר מידי כשאני עומד מול מישהו אחר. קשה לי מאוד שאני שוכח את עצמי ולא שם לב בכלל לצרכים שלי. לפעמים הכל נראה לי כמלחמה אחת גדולה ביני לבין העולם. התחושות האלו גורמות לי לדאגות ועייפות, ומציירות לי את החיים כמקום שקשה לאדם כמוני לחיות בו.
אני מרגיש שהכתיבה הזו משחררת. אני לא יודע מה יהיה הלאה.
הייתי רוצה לדעת להיות במקום הזה. להיות בו ולהאמין שזו תקופה שחולפת ולא תחזור. שזו ירידה שאחריה אעלה ולא אצטרך אי פעם לשוב לתהומות האלו.
אבל אני רואה איך אני בא והולך. קם ונופל. שזו גם ידיעה מאכזבת.

אני כותב את הדברים ומבין משהו. אני כן רואה שהנפילה הזו שאני אוחז בה, מלאה ביותר בהירות מהנפילה הקודמת שנפלתי. אני לא רוצה להיות כפוי טובה כלפי ה', ולייאש את האנשים. הנפילה הנוכחית היא נפילה עם יותר דעת והבנה של הדרישות בנפש שלי, עם יותר אופציה לבחור האם להמשיך לפול או לעצור וללכת למקום שאני רוצה אותו יותר.
זה מנחם אותי. אני מקווה שלא תהיה פעם הבאה כזו, מקווה שהתהומות של פעם הבאה יהיו יותר בהירים.
netanel
 
הודעות: 504
הצטרף: 31 אוגוסט 2015, 19:46

Re: --

הודעהעל ידי /חגי/ » 16 אפריל 2018, 19:59

ליל הסדר היה לא מכבר. ישבנו השנה אני ואשתי יחד עם ילדיי והורי בביתי. תחושה של יציאה ממיצרים וחרות אמיתית. לרגע חשבתי על כל התהליך שעברתי על "המסע שלי" ולכמה טוב וחסד זכיתי.
נתנאל, התחושות שלך היו בדרך גם אצלי. אני זוכר שגם אני בתהליך עברתי עליות ומורדות. זה חלק בלתי נפרד מהתהליך ומהמסע שאנחנו עוברים. רגעים שבהם נרגיש את הבדידות ושהכל פתאום נשבר לרסיסים ולרגע תחושה שאין כלום. נדמה לי שכולנו מכירים את התחושה הזאת שמורגשת בכל מי שעבר את הדרך הזאת. החכמה ברגעים האלה היא לא לצנוח לתוך יאוש. לאגור כוחות לדבר ולשתף לדבר על כך עם מי שמכיר ויודע ולהבין מה בעצם קורה בפנים. בדרך כלל זה רק נראה כמו נסיגה ובפנים בכלל יש סיפור אחר מוסתר שבעצם קורה.
פעמים רבות הגעתי למטפל, שיתפתי אותו בהכל ושאבתי משם עוד כוחות להמשיך. אני חושב שאם הייתי לבד בדרך הייתי מרפה ומתייאש. היאוש כל כך קרוב ו"נוח".
כמה תודה יש לי לה' ולשולחיו שלא התייאשו ודרבנו אותי בדרך להמשיך מבלי להסתכל לצדדים. להמשיך למרות רגעי היאוש והתסכול שאילולי כל זאת לא הייתי מגיע לאן שאני היום.
/חגי/
 
הודעות: 437
הצטרף: 15 פברואר 2012, 23:57

Re: --

הודעהעל ידי חרוב » 16 אפריל 2018, 22:56

נתנאל.
קראתי מה כתבת והאמת שאני מזדהה עם התחושות שלך. אני גם רוצה להיות קרוב לאנשים,אבל גם ממש לא, והאמת שנמאס לי מזה.
אני גם מנסה הרבה להתקרב לנשים, ולפעמים גם יש יותר חשק, ואז ברגע האמת התגובה שלי אל עצמי היא שכל כך לא בא לי על בנות, ושכל הבנות יכולות לעוף לי מהעיניים, ורחוק.
אבל בניגוד אליך אני לא כל כך בייאוש.
משבר. נו? פעם ראשונה שיש משבר? פעם ראשונה שלא רואים את האור? די, מתחילים להתרגל. יש עליות וירידות. עליות וירידות. זה תסריט חוזר. מפסיקים להתרגש בשלב מסויים.
קשה? כשלון? מצויין! זאת המטרה הבאה שעליה תשקיע את כל האנרגיה שלך בטיפול.
החכמה היא לנתב את הטיפול דווקא למקום המשבר, כדי להפיק את כל התועלת מהמשבר.
זה מה שהעצמי האמיתי שלך מאותת לך. שתשים אליו לב ותן לו את היחס המתאים.

אני מזכיר לך תקציר קצרצר מההיסטוריה שלך:
* נמשכת לבנים
* לא נמשכת לנשים
* היום אתה כמעט לא נמשך כלל לבנים
* היום אתה כן נמשך לנשים

תקרא את זה שוב ושוב.

אתה יודע כמה אנשים בעולם ייחלו להגיע למעמד שלך? כמה התאבדו כי חשבו שאי אפשר להגיע לאן שהגעת? כמה עשו ניתוח לשינוי מין וכרתו איברים מהגוף שלהם כי חשבו שהם לא בסדר כמו שהם?
אתה, לא. אתה עברת את מבחן האש. עשית את הבלתי אפשרי, מה שכל ארגוני הלהט"ב בכל העולם כולו נלחמו ונלחמים ומשקיעים כל כך הרבה אנרגיות זמן וכסף, כדי לשכנע את כולם ש*אי אפשר להפוך הומו לסטרייט*.
אתה עשית את זה!!!!

נכון, זה לא מושלם, לא 100%.. למה התייאש באמצע? אתה לא רואה שאתה בדרך הנכונה? עברת כל כך הרבה כדי להרים ידים!

אני לא יודע כמה זמן אתה בטיפול, אבל קח בחשבון שעליות וירידות זה איך אומרים, המצב הנורמלי.
אין ריפוי מוחלט!! כל החיים שלך יהיו עליות וירידות, אפילו בטיפול ובקשר עם אשתך!! כל בנאדם שעושה שינוי בחיים שלו יש לו "פלשבקים" מהעבר מדי פעם לפעם, זה נורמלי ואין מה לעשות רק להילחם כל פעם מחדש!!! זה הסטנדרט וככה החיים עובדים.
אז אל תיבהל מנפילות ותהומות, זה חלק מההתקדמות, העיקר לעבור את זה בשלום. 8-)
חרוב
 
הודעות: 233
הצטרף: 11 אפריל 2014, 11:50

Re: --

הודעהעל ידי netanel » 20 אפריל 2018, 17:11

תודה חברים!
עזרתם לי ממש!
אני ממש מנסה ומתפלל להתרכז בטוב שבי. לראות תמונה כוללת של הדרך שאני עובר.. כמו שכתב חרוב.

אשתדל להוסיף ולשתף בהמשך..
שבת שלום ומבורכת!
netanel
 
הודעות: 504
הצטרף: 31 אוגוסט 2015, 19:46

Re: --

הודעהעל ידי דרור » 29 מאי 2018, 23:47

נתנאל היקר מאוד, איך שאתה נופל, זה רק בשביל לקום.. עוד תצא מהמשבר גדול וחזק יותר
אין לי ספק בזה - כבר ראיתה שיש בך כוחות גדולים וכנפי נשרים אבירים ... אל תכחש בם

אני לומד לדעת שהעולם הזה הוא לא שלי.. וזה לגמרי אנוכי ומצמצם אותי לבוא אליו בכל מיני דרישות
כרגע הדרישה המרכזית שיש לי וכול הזמן אני מדייק אותה; היא לאהוב את מה שיש לי ולדרוש מעצמי רק את מה שעבדתי בשבילו ולא מה שלא, לא
למדתי להבין שהרבה מאוד מהדברים שאני רוצה ורציתי בחיים בכלל לא היו קשורים למי שאני.. אילו היו דברים שאחרים אמרו לי שאני צריך לרצות.
מקום עבודה.. סוגי חברים.. להתחתן .. עם מי להתחתן .. ילדים .. לא באמת הייתי בסיפור שלי.. וגם לא ראיתי בכלל מה הקב"ה מצפה ממני

היום ב"ה הוא מכוון אותי בצורה מאוד חזקה ואני מרגיש שיש בי בדיוק את הכוחות הדרושים בשביל להצליח במשימות החיים שלי
אני ממש מאמין שאפילו הזמן שהדברים קרהו היו של כוח: "גדול יותר" ממני ולא היו תלויים בי, אני הכלי. כלי רציני, אבל כלי;)
בזמנו כתבת לי על מידת ההכנעה. לפי איך שאני מבין את החיים שלי כיום.. זה מקום ממשי שאני נושם אותו.. זה מוריד מעלי כול-כך הרבה תסכול ומרמור שהיו לגמרי מיותרים
-הדברם מתרחשים בדיוק איך שהם צריכים להיות - עכשיו הוא ההכי טוב שיש
זה כמו שאתה מאוד רוצה מישהי, ואז בגלל שאתה כול כך על זה, אתה עושה את כול הפשלות האפשריות והורס את זה
וזה בגלל שגם הרצון הזה שלך נבע מאיזה דימיון מטעה ובכלל לא היה מיתוך חיבור לעצמך ומי שאתה [פשוט ניסת להרשים אותה, ולבשת מסכות על מסכות]

אני יודע שאין מציאות בלי קושי ובלי כאב - אני רק מנסה לכוון אותך לראות שיש עוד מקום חדש להגיע אליו
שאתה ברגע יכול גם להיות בו .. זה לא שלך ולא שלי .. זה הרבה הרבה יותר גדול מאיתנו
איתך אני בצרה . . תודה ששתפת . . אוהב אותך
דרור
 
הודעות: 60
הצטרף: 29 אוקטובר 2016, 19:01

Re: אני רוצה לכתוב לכם על..

הודעהעל ידי אייל » 09 יוני 2018, 20:07

נתנאל, גם אני באותו גיל. תקוע עוד יותר ממך.
חרוב כתב שאתה בראש של לקום. אני באיזה בור בלי תחתית. לא רואה את האור בקצה. לא מבין מה אני עושה ואיך לעזאזל אני יוצא מהדבר הזה אם בכלל. אני מקנא באלה שמנסים שנותנים את הפייט של החיים שלהם . אני כל כך חלש וחסר כוח. פעם היה לי יותר אמביציה . היום גם את זה כבר אין לי. מת להיות במקום אחר אבל חסר מוטיבציה לפעול.
אייל
 
הודעות: 50
הצטרף: 09 יולי 2012, 06:06

Re: אני רוצה לכתוב לכם על..

הודעהעל ידי דרור » 10 יוני 2018, 07:04

התקומות שלנו מגדירות אותנו בדיוק כמו הנפילות. תן לעצמך ליפול נפילה חופשית אייל. תראה לאן היא מובילה אותך.. היא תקח אותך למקום שככול הנראה רציתה להגיע אליו.. חבל שלפחות לא תהנה מהדרך ;)

לי אישית יש אנטי מתחושת אשמה, היא סתם מבאסת ולא עוזרת בשום צורה. כאילו אם כבר אנחנו הולכים על התאווה שלנו, ועל היצרים הגסים שהלב שלנו מושך אותנו, לפחות נהנה מהם .. מה עדיף, שגם נעשה אותם וגם נסבול בזמן הזה?


וואלה אייל, תאמין לי הייתי במקום דומה לשלך, בסופו הבנתי שזה לא הקטע שלי להיות בבורות שחורים. התחלתי לחפש שם את האור.. ואם הייתי במקום מואר לא הייתי מוצא אותו טוב יותר..
אני לא יודע אם אתה אדם מאמין, אני כן.. ואני מאמין שאלוהים לוקח אותי למסע הכי טוב בחיים, אני רק צריך לסמוך עליו ולתת לו להוביל אותי. .
אלוהים משפיע עלינו תדיר רב טוב ושפע, כשהכלי שלנו מסוגל להכיל את הטוב אנחנו בתנועה חזקה של עוצמות, כשהכלי שלנו קטן מלהכיל את כול הטוב, הוא מתחיל להיסדק, כאשר הכיוון זה להגיע לשבירה ולבניה מחדש של הכלי שיתאים למידות קיבול גדולות יותר לשפע האלוקי. אם אתה בשלב של הסדקים והשבר, אל תברח מישם, זה המקום שלך כרגע, תן לו להיות.. אי אפשר לברוח ממנו.. אי-אפשר לברוח מעצמך - אז תפסיק לנסות! .. זו העצה הכי טובה שאני יכול לתת לך :)

קבל את הכאבים באהבה .. תנסה לדבר אותם אל עצמך בלי לכסות להסתיר ולהתייפף
דיבר של הלב זה הדבר הכי כייך ומשחרר שיש.. תרשה לעצמך להרגיש את מה שאתה עובר
תתבודד הרבה זה עוזר

איתך אנוכי בצרה ומעוקה, באהבה (אולהים אוהב אותך הכי בעולם, בדיוק כמו שאתה)
דרור
דרור
 
הודעות: 60
הצטרף: 29 אוקטובר 2016, 19:01

Re: אני רוצה לכתוב לכם על..

הודעהעל ידי אייל » 10 יוני 2018, 09:21

דרור,
כתבת: התקומות שלנו מגדירות אותנו בדיוק כמו הנפילות
מה זה בכלל אומר.
באסה לי במקום הזה אבל אני לא מוצא את הכוחות לעשות אחרת.
אייל
 
הודעות: 50
הצטרף: 09 יולי 2012, 06:06

Re: אני רוצה לכתוב לכם על..

הודעהעל ידי דרור » 10 יוני 2018, 14:47

מאורעות חייך מעציבים את מה שאתה בעולם הזה. הנפילות הם חלק מהדרך.
אי-אפשר להתחמק מהם.. הם טבועים בך עוד לפני שהם יוצאים אל הפועל. .

למה אתה לא מספר על ה"מקום" שאתה נמצא בו כרגע?
האם אתה רוצה לספר עליו?
מה מבאס אותך במקום הזה?

אני כאן כדי לשמוע ולהקשיב ולא לשפוט אותך..
בכלל אני ממליץ לך ללכת לפגישות בעולם הטיפול (פסיכולוג, תרפיסט, מאמן אישי,.. גם טיפול בכתיבה, אומנות ונגינה מומלצים) הרי אתה בעצמך אומר שאתה סובל מבעיה (בנפש) אז למה אתה לא הולך לרופא? הרי אם הייתה סובל מבעיה גופנית היית הולך לרופא, אז למה לבעיה\מחלה נפשית לא?! הנפש פחות חשובה מהגוף???
דרור
 
הודעות: 60
הצטרף: 29 אוקטובר 2016, 19:01

Re: אני רוצה לכתוב לכם על..

הודעהעל ידי אייל » 10 יוני 2018, 16:30

הי דרור, נחמד שאתה מגיב יחסית צפוף.
בגדול אני רוצה מאוד לצאת מאיפה שאני היום. החיים שלי כל כך מורכבים שקשה לי אפילו לפרט. אני גר בדירה קטנה שכורה על ידי הוריי במרכז תל אביב. אני לא עובד כבר תקופה ובעיקר חיי על חשבון ההורים. החיים שלי תקועים בכל מובן המילה. אחרי הגיוס התחלתי לימודים אבל עזבתי באמצע. גם עבודות אני לא ממש מצליח להחזיק. תמיד מסתבך עם זה בסוף ומתפטר או מפוטר. היו לי פול סטוצים עם גברים אבל שום דבר ממשי לא יצא מזה. לא נמשך בכלל לנשים אפילו קצת נגעל. יש לי קצת חברים אבל לא יכול להיות שהחיים שלי מסתכמים בזה. במשך היום אני כמעט ולא עושה כלום בלילות קצת יוצא , רוקד , שותה ודופק את הראש.
זה בגדול.
מרגיש ריק גדול בפנים. חיים לא ממומשים. מרגיש סתמי לגמרי. לפעמים גם חושב מחשבות אחרות שלא כאן המקום לפרט. בגדול אני יודע שרע לי ושאני רוצה שינוי אבל אין לי כוח לשנות. בעיקר מיואש.
זהו בגדול.
ביקשת אז כתבתי.
אייל
 
הודעות: 50
הצטרף: 09 יולי 2012, 06:06

הבא

חזור אל פורום נטיות הפוכות, פורום הומואים וגייז

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד