על ידי netanel » 13 מאי 2019, 17:36
הכל לטובה,
הייתי שמח אם היינו יכולים להפגש ולדבר.. אין טוב ממראה עיניים.
אני ממש רוצה לכתוב לך דברים שיחזקו אותך.
אחי, אני אגיד לך משהו שאולי יהיה כואב לשמוע, אך אלו ההרגשות שלי.
לעצור אי אפשר. אין מציאות כזו של עצירה.
אם תעצור כאן, הכאב לא יפסיק להופיע. אני יודע על עצמי שעצרתי כמה פעמים בדרך, התכנסתי לתוך עצמי מתוך המורכבות והעבודה הסיזיפית הזו, אבל משהו בתוכי אף פעם לא הפסיק לרצות. אני קורא לזה הרצון לחיות. לחיות, לבטא את עצמי, להשתחרר ממה שגורם לי לא לחיות.
אפשר לעצור, לשנות, להחליף הרבה דברים- אבל בפנים התנועה לחיים זורמת ובועטת. היא לא מפסיקה, ואני לא מפסיק אף פעם לבקש חיים.
לכן, צריך לעבוד קשה ולהקשיב לתנועה הזו- ללמוד שוב ושוב להקשיב לרצון הפנימי שלי.
לא תמיד יש תשובה ברורה, ומי כמוך יודע כמה ערפל יש בדרך הזו- אבל תדע להגדיר לך מה עושה לך לא טוב ותדע להיפרד מהמקומות הנכונים.
תנסה לדייק עוד ועוד את עצמך- ותראה את מה אתה רוצה להשליך מעליך.
אני מכיר בעצמי, שהרצון לזרוק "הכל" בסוף מסתכם ברצון להביע משהו בדיבור או במעשה, שמבטא את זה שאני רוצה לזרוק מעליי מחסום מסויים יחיד, או חשש מסויים ממשהו.
ייתכן ואני משליך את הסיפור שלי עליך- אבל אולי תתבונן בדוגמא ותמצא משהו דומה אצלך שיעזור לך..
הדרך היא דרך ארוכה שהיא קצרה- אחרי כל התקדמות שתעשה תראה שההר שעמד מולך הפך בין רגע למישור.
ממליץ לך לעשות כל יום 20 דק הליכה בערב ולנסות להתרכז בדרך שאתה עובר בעולם הזה, ביחס למה שעבר עליך, ביחס לכוחות שקיבלת, ביחס למציאות שאתה נתון בה.
תפרגן לעצמך על הנסיון והרצון, על הנחישות שבך והאחריות שאתה לוקח על עצמך. שנינו יודעים כמה זה קשה להחליט לקחת את העולם הנפשי שלי בידיים ולרצות להשתחרר מכבלים של שנים.
אני יכול לומר לך שהדרך שווה את זה. גם אם החתונה תגיע מאוחר ממה שחשבת.
מקווה שעזרתי אפילו מעט.
כאן בשבילך אחי לדרך.
נתנאל