לא כולם צריכים לעשות הכול

[הכל לטובה]

לא כולם צריכים לעשות הכול.
לא כולם צריכים להיות בוגרי תיכון או בעלי תואר אקדמי, לא כולם צריכים להיות ראשי ממשלה או בנקאים, לא כולם צריכים להיות קרביים בצבא.
אפילו להתחתן - לא כולם צריכים.
זה נשמע שכן, זה מרגיש שכן.. כן, יש חובה להוציא בגרות מלאה, ללמוד באוניברסיטה, להיות קרבי אם יש לך פרופיל, וכמובן שיש חובה להתחתן ולהקים בית. כי ככה. ככה צריך.
ככה אנחנו מרגישים, ככה החברה שאנחנו חיים בה גורמת לנו להרגיש. קיימות מוסכמות בחברה, ועל כולם לעמוד בהן. ואם לא - תחשב בלתי מוצלח. אפילו מוזר. אף אחד לא יגיד לך בפירוש שאתה מוזר, אבל אתה כבר תרגיש.
והאמת היא, שזה פשוט לא נכון.
לא כולם צריכים לעשות הכול.
אני לא מפקפק בנכונות של המוסכמות החברתיות השונות. אני יודע ומאמין שהן נכונות ברובן. אבל הן לא גורפות.. בשום צורה.
אני לא צריך להתחתן. אולי בגלל שאני לא יכול להתחתן. ולצערי שום סיבה לא תשנה את העובדה הזו. נכון, יש חובה להתחתן. אבל גם יש יוצאים מן הכלל. כמו שעיוור לא יכול לעלות לרגל, כמו שכהן בעל מום לא יכול לעבוד במקדש, כמו שאישה לא יכולה להעיד. ומדוע? מה חטאו? שום דבר. הם פשוט לא מוכנים לזה. הם לא מסוגלים לכך.
אז תבואו ותגידו ש"נטיות הפוכות מקורן בשקר. אל תתייאש. זה בסה"כ תפישה שגויה. תפקח עיניים! אתה תשתנה! אתה מסוגל. לא נולדת ככה". נו, שוין. גם זה אולי.
ה"אולי" הזה. הוא קלף מרכזי בכל הסאגה הזאת. אין וודאות, אין מוחלטות. הכל מעורפל, הכל אפוף מסתורין. מה נכון? מה לא נכון? מה הגורם? מה הסיבה? מה התוצאה? מה צריך לעשות? האם השינוי אמתי? האם אני משקר לעצמי? האם זה יחזיק?
והתשובה לכל השאלות האלה, בצורה אירונית, היא "אולי". אולי כן, אולי לא. אולי לא, אולי כן.
אז לצערי, לא כולם צריכים לעשות הכול. כי לא כולם יכולים לעשות הכול.
ואתם יודעים מה? אפילו לא כולם צריכים לחיות.
יש אנשים שגם החיים פשוט גדולים עליהם. כבר חצי שנה שאני מרגיש כך. החיים האלה גדולים עליי. וזה בסדר, וזה לא נורא, וזה לא אסור.
אני לא צריך להיות כאן בכוח. כי לא כולם צריכים לעשות הכול.
לא כולם יכולים.
סליחה על החושך. אני מבטיח שניסיתי. ניסיתי עד שנגמרתי.

[netanel]

היי הכל לטובה,
אכפת לך שננסה לדבר מעבר לפורום כאן?

[netanel]

היי אחי,
אני חושב שאתה רואה את המציאות בצורה לא נכונה.
אני מאמין שיכולה להיות יותר בהירות בדרך הזו. אני מבין לגמרי את המקום שלך, וגם אני חווה אותו על בשרי.
גם ה"אולי" שאתה מדבר עליו יכול להתקבל על הלב.
ואולי לא ניסית הכל.

אני מקווה שהדברים שאכתוב יכנסו אל הלב, כי הם יוצאים מהלב.
אני המון פעמים ניסיתי עד שנגמרתי, ונגמרתי כי התייאשתי מלהחזיק את מה שכיוונתי אליו, מה שחשבתי שהכי נכון.
ודווקא כשנגמרתי והתייאשתי ממנו- שיחררתי אותו ופרקתי מהלב שלי את מה שעובר עליי באמת.
שם נפתח מקום חדש.
אני חושב שחשוב שיהיו חברים לדרך, אולי דווקא חברים מתמודדים. שמחזקים, שמקשיבים מבלי להשליך עליך את התפיסה שלהם.
אני מאמין שאפשר שתהיה לך מציאות אחרת.

מקווה ששלומך טוב,
אשמח לראות את תגובתך.

[shai]

היי,
מזמן לא כתבתי פה.
לאחרונה אני די מרגיש כמו ידידות.

אני בן 28, מנסה לצאת עם בנות ולפגוש את האחת שאיתה זה יצליח אבל לא ממש הולך.

[netanel]

שלום שי,
מזה אומר שאתה מרגיש כמו ידידות?