כשמצליחים לדבר באמת

[netanel]

וְזֶה [עצם האמת] שׁוֹמֵר אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל - כְּשֶׁצּוֹעֵק לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם הַחֹשֶׁךְ מְסַבֵּב אוֹתוֹ מִכָּל הַצְּדָדִים, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁמַּאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת בִּפְשִׁיטוּת, שֶׁמַּאֲמִין בַּה' אֶחָד וְצוֹעֵק אֵלָיו בֶּאֱמֶת "אֵלִי אֵלִי לָמָּה עֲזַבְתָּנִי", וּמִתְחַנֵּן אֵלָיו בֶּאֱמֶת, אֲזַי הָאֱמֶת מֵאִירָה לוֹ, וְרוֹאֶה הַפְּתָחִים וְיוֹצֵא מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וְאָז לֹא דַּי שֶׁאֵין הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַחֹשֶׁךְ יְכוֹלִים לְמָנְעוֹ וּלְבַלְבֵּל תְּפִלָּתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אַף גַּם זוֹכֶה לַעֲשֹוֹת פֶּתַח גַּם לַאֲחֵרִים - לְהוֹצִיא גַּם אֲחֵרִים מֵהַחֹשֶׁךְ וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה.
(ליקוטי הלכות, דיינים ג', אות כ')