שלום רב,
קצר לי המקום מלפרט את הרהוריי, אך קשה לי שלא לשטף אתכם, לפחות במקצת.
יש לי פנטזמה! לקח לי זמן להגדיר את זה ככזה, אך כיום זו נראה לי ההגדרה הנכונה ביותר.
מיותר לציין שאין סיכוי שאממש אותה. אמנם אני נשוי, עם ילדים, אך אם מחשבות אלו ייגלו, אני עלול לאבד את משפחתי.
לפעמים, כדי להירגע, אני נותן לעצמי לחשוב על הדברים האלו. קצת לגעת.. רק טיפה, ופתאום אני מרגיש מלא אנרגיות ושמחת חיים. כאילו כאן מקומי!
אני נזהר מאוד שלא להגיע להוצז"ל, אך מצד שני מנסה להגיע כמה שיותר קרוב. כדי שארגיש את השמחה והתענוג הזה.
קראתי באחד הפוסטים שמישהו ניסה דרך כזו כדי להפסיק להוצז"ל. אני מרגיש עם זה קצת אחרת. אני לא מפחד ליפול בהוצאת ז"ל. (אני יודע שזה מסוכן ואני עלול ליפול ולא להפסיק בזמן וכו). הבעיה שלי היא כיום. במצב הקיים. אני מרגיש צבוע. עושה דבר שאני לא רוצה שאף אחד יגלה. אף פעם.
ברור לי שסוף כל סוד להתגלות., ואני לא רוצה. לא רוצה להיות עוד שוטף לסוד הזה.
מצד שני בלעדיו, אני מרגיש שחיי ריקים, לא מובילים לשום מקום. הריגוש הזה שבסוד, באסור ,כל כך מרגש אותי ומחיי אותי...