“אימא אבא יש לי משהו לספר לכם…”
Stuart Miles – credit
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של תהליך ההתבגרות הוא רצונו של הנער המתבגר להיפרד רגשית מהוריו ולהתנתק מיחסי התלות בהם, על מנת לעצב את ה”אני” שלו, ולגבש את זהותו האינדיבידואלית ועצמאותה.
תהליך התבדלותו של הילד מהוריו, מתחיל למעשה כבר בתקופת הינקות, כאשר התינוק תופס את עצמו כיחידה נפרדת מאימו וכישות עצמאית העומדת בפני עצמה, וזאת בניגוד למצב הראשוני בו האם או מבוגר אחר סיפקו לו את כל צרכיו, ותלותו בהם הייתה מוחלטת, שאז חווה התינוק את עצמו ואת אימו כישות אחת.
מגמתו הסופית של תהליך ההתבדלות הוא יצירת זהות אינדיבידואלית בכל המישורים – הן במישור הקוגנטיבי והן במישור הרגשי.
מהי זהות עצמית / אישית?
השאלות המרכזיות ביותר המלוות אותנו במהלך חיינו הם : “מי אני? מה אני?”. באמצעות שאלות אלו אנו מבררים לעצמנו את זהותנו. אנו מגלים מהו ה”אני” שלנו.
תיאורטיקנים רבים עסקו בפיתוח סוגיית “הזהות העצמית”. אחד הבולטים מביניהם היה אריקסון שהגדיר את הזהות העצמית ואת ה”אני”, כתחושה פנימית של הפרט – של ידיעתו את עצמו, את דרכו ואת מטרותיו ויעדיו העתידיים.
אמנם משברי זהות מתרחשים בכל פעם בה מתחולל שינוי משמעותי בחייו של האדם, או כשחל שינוי כזה בתפקידו או בתפקודו, אולם משבר הזהות המתרחש בגיל ההתבגרות הוא החשוב והמכריע בחיי אדם. היכולת לפתור משברי זהות לאורך חייו של אדם, תלויה מאד במידת הצלחתו ביצירת זהותו העצמית בגיל ההתבגרות.
ככל שבניין הזהות העצמית מפותח יותר – כך האדם מודע יותר לייחודיותו מול הזולת, ולצדדים החזקים והחלשים שבו. לעומת זאת, ככל שמבנה הזהות העצמית חלש – כך האדם מבולבל יותר ביחס להבחנה בינו ובין האחרים, והוא נזדקק להערכה וגיבוי ממקורות חיצוניים, על מנת להרגיש חוזק.
המתבגר חווה שינויים לא רק בתחום הביולוגי, הפיזיולוגי-הורמונאלי, אלא הוא חווה שינויים משמעותיים גם בתחום הרגשי. חלק משינויים רגשיים אלו, כרוכים בגיבוש זהותו העצמית. שינויים רגשיים אלו קשורים אחד בשני, והמכלול שלהם יוצר בלבול, חרדה ותחושת חוסר אונים אצל המתבגר, החש ‘מופצץ’ בשינויים – שחלקם מובַנים, ואילו חלקם חדשים ומפחידים.
חלק מבניין הזהות העצמית הוא הרצון לרכישת עצמאות. בגיל ההתבגרות, כאשר המתבגר כבר אינו תלוי בהוריו כפי שהיה בילדותו המוקדמת, הוא מבקש להרחיב את גבולות עצמאותו : להחליט לבדו החלטות הנוגעות אליו, ואף לפעול לבדו מבלי לבקש עזרה מהוריו. משמעות הניתוק של התלות בהורים היא, שמעתה, על המתבגר לשאת בתוצאות ‘הכרזת העצמאות’ שלו. אחריות זו מעוררת גם היא חרדה, שהרי אם יכשל, מה יאמרו הוריו? אותם הורים שמהם הוא רוצה להינתק ?
נוסף לקשיים האובייקטיביים הללו, הקושי להיות עצמאי נובע גם מתגובות ההורים שמנסים למנוע או להשהות את תחילתו של התהליך. הסיבה להתנהגותם זו של ההורים היא החשש והדאגה לשלום המתבגר, ופחדים שונים כמו הפחד “לאבד” את הילד, או להרגיש מיותרים ולא נחוצים.
תפקיד החברים בגיבוש הזהות
לחברים יש תפקיד חשוב ומכריע בגיבוש הזהות העצמית: החברים והידידים הסובבים את המתבגר, מהווים עבורו מעין ‘קבוצת תמיכה’, מקום לשותפות וגם מודל לחיקוי והזדהות. בגיל ההתבגרות החברים מהווים תחליף חשוב ביותר למערכת המשפחתית שמולה לומד המתבגר להתנהל מחדש. קבוצת החברים המתבגרים שלו, חווה כמוהו את משבר הזהות העצמית, ולכן היא יכולה להיות תומכת, מזדהה ו’מפרגנת’. ערכם של חברים אלו חשוב במיוחד, בשעה שהמתבגר יוצר מחדש את תחושת ההשתייכות שלו, וממלא את החלל שנפער בו משהחליט להיפרד מהוריו (במובן של יצירת זהות עצמאית ואינדיבידואלית). החברים, אפוא, הופכים להיות הדמויות המשמעותיות בחייו, והם משמשים לו כעין מראָה המאפשרת לו להכיר ולבחון את עצמו טוב יותר.
כתוצאה מכל השינויים שתוארו ובייחוד אלו הקשורים לבניית הזהות העצמית, נמצאים המתבגרים במין סוג של “מלחמת עולם” עם הוריהם, מוריהם וגם עם עצמם.
פוסטים נוספים:
