תגובת יו”ר עצת נפש להו”ד
מתוך העיתונות האלקטרונית, אוקטובר 2003
ניו אורלינס – מחקר שפורסם היום, שמראה כי חלק מההומוסקסואלים והלסביות יכול לחוות מעבר משמעותי מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות על ידי בירור זהות מינית, עושה כותרות ברחבי המדינה. ד”ר רוברט ל. ספיצר, ראש המחלקה למחקר ביומטרי ופרופסור לפסיכיאטרייה באוניברסיטת קולומביה בעיר ניו יורק, הודיע על תוצאות המחקר שלו במצגת, היום, במפגש השנתי של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי.
“בניגוד לחוכמה הקונבנציונאלית, אינדיבידואלים מסוימים בעלי מוטיבציה גבוהה, תוך שימוש במגוון של שאלות על זהותם ורצונם, יכולים לעשות שינוי ניכר במשתנים מרובים של האוריינטציה המינית”, ספיצר אמר.
Stuart Miles credit
ד”ר ספיצר, דמות מובילה בהחלטה של APA מ-1973, שהסירה את ההומוסקסואליות מהמדריך הדיאגנוסטי הרשמי של הפרעות נפשיות ( DSM ), אמר שהוא התחיל את המחקר כסקפטי. “כמו רוב הפסיכיאטרים, חשבתי שניתן רק להתנגד להתנהגות הומוסקסואלית, ושאף אחד אינו יכול לשנות באמת את האוריינטציה המינית שלו. כעת אני מאמין שזו טעות. חלק מהאנשים יכול ואכן מצליח לעבור מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות”, הוא אמר.
מחקר ספיצר מדווח בסוגיות היום של “יו-אס-איי טודיי”, ה”וושינגטון פוסט”, ה”ניו יורק טיימס”, והופץ למאות עיתונים מקומיים על ידי סוכנות הידיעות ” אסוסיאייטד פרס”. הסיפור מדווח בהרחבה גם ברשת באמצעות אתרי חדשות חשובים כמו foxnews.com, cbsnews.com, abcnews.go.com, msnbc.com . ד”ר ספיצר הוצג במהדורת הבוקר של “בוקר טוב אמריקה”.
מחקרו של ספיצר היה “מבוסס על ראיונות טלפוניים בני 45 דקות עם 143 גברים ו-57 נשים שחיפשו עזרה על מנת לשנות את האוריינטציה המינית שלהם”, דיווח ה”ניו יורק טיימס”. “[ספיצר] והקולגות שלו מצאו ש-66% מהגברים ו-44% מהנשים השיגו ‘תפקוד הטרוסקסואלי טוב'”.
מהדורת היום של ה”וושינגטון פוסט” נותנת יותר פרטים על תוצאות המחקר: “לפני השינוי, 20% היו נשואים. לאחר מכן, 76% מהגברים ו-47% מהנשים באו בברית הנישואין. הנדגם הטיפוסי התחיל לנסות להשתנות בגיל 30 אבל לא הרגיש כל שינוי מיני (1) לפחות במשך שנתיים. 78% מהגברים ו-63% מהנשים דיווחו על שינוי באוריינטציה המינית לאחר חמש שנים.
“הודות לשילוב של תרפיה ותפילה, 17% מהגברים ו-55% מהנשים דיווח שלא היה לו (יותר) שום משיכות הומוסקסואליות כלשהן. 29% מהגברים ו-63% מהנשים דיווח על משיכה ‘מינימלית’ לבני המין הזהה”, אמר ה”טיימס”.
דוברים של ארגונים פרו-גאים שונים פרסמו היום גילוי דעת, בניסיון לערער את אמיתות תוצאות המחקר ואמינותו של ד”ר ספיצר עצמו. “למחקר הזה יש ערך מדעי נמוך מפני שהנדגמים ברובם נשלפו מארגונים עם מטרות אנטי-גאות חזקות והוא נראה כשיקוף של מגמתיות אישית של החוקר”, אמר וויין בסן, מנהל שותף במחלקת הקשרים ב”קמפיין זכויות האדם”. בוב דייויס, מנהל בפועל של “אקסודוס צפון אמריקה” (2), פוטר את המחאה הזאת כחסרת תוקף. “ד”ר ספיצר הוא בעל הגדרה עצמית של אתאיסט הומניסטי”, דייויס אמר. “בתחילת המחקר, הוא היה מסופק אם שינוי הוא אפשרי. אם כבר, הרי שמגמתו היא נגד שינוי, לא ששינוי הוא אפשרי”.
בסן טען שחוסר קבלה ופחד מדחייה אולי שיחקו בתפקיד מפתח בהחלטתו של הסובייקט להתחיל תרפיית המרה. בכל אופן, הסובייקטים עצמם נתנו סיבות שונות לחיפוש שינוי, כולל ההרגשה שהומוסקסואליות היתה “לא מספקת רגשית” (81%), קונפליקט עם אמונות דתיות (79%), והתשוקה להתחתן או להישאר נשואים (67% מהגברים, 35% מהנשים).
חדשות איי-בי-סי עמתו את ספיצר עם הטענה של חלק מהגייז ש”תרפיית שינוי” גורמת נזק, דיכאון ואפילו התאבדות בקרב קליינטים שאינם מצליחים להשיג שינוי. “אין ספק שהומוסקסואלים רבים לא הצליחו והניסיון להשתנות הפך למדכא וחייהם נהיו גרועים יותר”, ד”ר ספיצר הגיב. “אני לא מתווכח עם זה. אני מתווכח עם זה שזו התוצאה תמיד” (3).
ספיצר אמר לחדשות איי-בי-סי שחלק מהסובייקטים היו מדוכאים ואפילו אובדניים מהסיבה ההפוכה: “…נאמר להם על ידי הרבה אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש שאין להם תקווה, עליהם פשוט ללמוד לחיות עם הרגשות ההומוסקסואליים שלהם”.
חלק מהגייז עורר שאלה לגבי הסובייקטים שהיו מעורבים במחקר. “המדגם הוא נוראי, מוטה לחלוטין, לגמרי בלתי מייצג את קהילת הגייז והלסביות”, דייויד אליוט, דובר של “כוח המשימה הלאומי של גייז ולסביות” בוושינגטון אמר לחדשות איי-בי-סי. “אבל ספיצר אמר כי בעוד שהאנשים במדגם שלו היו בלתי רגילים – דתיים יותר מהאוכלוסייה הכללית – זה לא אומר שאפשר לפטור את החוויות שלהם. והוא אמר, זה לא אומר שהם אינם אומרים את האמת”, אמרו בחדשות איי-בי-סי.
כתב האיי-בי-סי המשיך: “סקר ערוך היטב, [ספיצר] אמר, יכול לקבוע, אם נדגם הוא אמין או לא. ולנדגמים שלו, שכל אחד מהם נשאל כ-60 שאלות למעלה מ-45 דקות, יש את כל סימני האמינות.
“למעשה, הוא אמר, ‘לפטור את הסקר שלו יהיה לפטור כמות נוראית של מחקרים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים. המתודות שנעשה בהן שימוש כדי לערוך את המחקר שלו הן בדיוק אלו שנעשה בהן שימוש כדי לקבוע את יעילותן של תרופות, הוא אמר”.
על פי כתבת האיי-בי-סי, ספיצר שאל סובייקטים “שאלות מאוד מפורטות לא רק לגבי משיכה מינית, אלא לגבי פנטזיות במהלך אוננות וסקס, וכמיהה לרומנטיקה ומעורבות רגשית עם בן המין הזהה ומגוון של משתנים אחרים שנותנים אינדיקציה לגבי אוריינטציה מינית. וברוב המשתנים האלה, רוב הסובייקטים עשה שינויים דרמטיים מאוד שהחזיקו מעמד הרבה, הרבה שנים”.
“ההנחה שאנשים אינם יכולים להשתנות היא מסקנה פוליטית יותר מאשר מסקנה מדעית”, אמר ד”ר ג’וזף ניקולוסי, מנהל האיגוד הארצי למחקר וטיפול בהומוסקסואליות ( NARTH ) וחבר ב”אקסודוס”. “זה מצביע על ההשפעה שיש ללוביסטים הגייז בתוך המערכת המקצועית, ויש הרבה כאלה. כשהוצאנו לאור מחקר בשנה שעברה שאומר שיותר מ-800 אנשים עשו את המעבר מהומו לסטרייט, זה נדחק לשוליים. אבל כשספיצר מפרסם את זה, זה משהו שצריך להקשיב לו בגלל הרקורד המקצועי שלו כתומך בגייז”.
הערות המתרגם:
1. יש לשים לב למינוח “שינוי מיני”, שמתייחס ככל הנראה למשיכה מינית. תהליך הבירור אינו תוקף בשום שלב את המשיכה המינית, כיוון שהתיאוריה הרפראטיבית מבינה את המשיכה הזאת כתסמין בלבד. מגמתו של הטיפול היא לסייע לגבר או לאישה עם כמיהה הומוסקסואלית לצמוח לזהותו העצמית, ולהזדהות עם בני מינם כשווים בין שווים. ואכן, ככל שההזדהות גוברת כך המשיכה המינית פוחתת ומופנית באופן טבעי כלפי המין הנגדי.
2. ארגון שעוסק בבירור נטיות הומוסקסואליות.
3. אחד ממסכי העשן הנפוצים של גייז היא הטענה שתרפיית בירור הנטייה והמעבר מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות מסבה נזק. אכן, גבר עם כמיהה הומוסקסואלית שטיפול פסיכולוגי השיב אל תודעתו תהליכים נפשיים שעבר בילדותו, אך בשל חוסר מוטיבציה הוא בוחר לחיות בדיסוננס קוגניטיבי ולהמשיך את חייו ה”עליזים” במקום להתמודד, עלול לפעמים לשקוע בדיכאון. כמובן. טענת ההתאבדות היא מגוחכת, כיוון שבדיוק כמו בעניין הדיכאון, דווקא אחוז המתאבדים בקרב הומוסקסואלים שלא נתקלו בבבור הנטייה בשונה ל”תרפיית המרה”, באופן יחסי לאוכלוסייה המכונה “הטרוסקסואלית”, הוא הגבוה ביותר בעולם. הדברים הבאים פורסמו באתר גייז פופולרי ברשת: “בכל רחבי העולם, כאלפיים אנשים מתאבדים מדי יום… על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתאבדים בישראל מדי שנה בין 400 ל-500 בני אדם… ההערכה היא שהמספר גדול יותר… מאחורי הסטטיסטיקה היבשה והמזעזעת הזאת, מסתתרים אנשים. מאחורי האנשים האלו מסתתר כל כך הרבה סבל. כאב שרק אנשים שניסו להתאבד יבינו. אינספור אכזבות, עצבות בלתי נגמרת, ייאוש, תסכול ובעיקר כאב בלתי נסבל, הם רק חלק קטן מהסיבות להתאבדות. לפי כל המחקרים, כל הסקרים, כל החיתוכים, מניע מרכזי עומד בראש רשימת הסיבות: בעלי נטיות הומוסקסואליות. אחוזי ההתאבדות בקרב ומוסקסואלים, בעיקר מתבגרים וצעירים, הם הגבוהים ביותר. הסיכוי שהומוסקסואל צעיר או בוגר יתאבד, גבוה פי 2-3 מזה של הטרוסקסואל באותה קבוצת גיל”. וכפי שמציינת הכתבה הנ”ל ” ספיצר אמר… שחלק מהסובייקטים היו מדוכאים ואפילו אובדניים מהסיבה ההפוכה: “…נאמר להם על ידי הרבה אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש שאין להם תקווה, עליהם פשוט ללמוד לחיות עם הרגשות ההומוסקסואליים שלהם.
פוסטים נוספים:
