היהפוך הומו לסטרייט? מחקרים אומרים “כן”
מאת רוני שור
קרדיט:Stuart Miles
שקר אין לו רגליים, אבל מתברר שיש לו הורים. במקרה זה, הורים חד-מיניים. אתר “גאה” דיווח לפני שבועיים על “מחקר חדש: הומואים ולסביות הם הורים טובים יותר”. כלומר, לא רק שהם “הורים” טובים, הם טובים יותר מהורים הטרוסקסואלים. אין גבול לגאווה. למען האמת, אפשר לתמצת את כל ה”מסה” הבאה במשפט קצר אחד: הורות חד-מינית היא מודל להורות?! בטיזר (זו הכותרת המודגשת, הארוכה יותר, באותיות בינוניות, שמופיעה מתחת לכותרת הראשית) כותב האתר ה”גאה”, כי “ספר חדש שיצא לאור בניו-יורק מציג מחקר הקובע באופן חד-משמעי כי ילדים שגדלו במשפחות חד-מיניות התפתחו באופן תקין וכי ההורים החד-מיניים הם, איך לומר, פשוט טובים יותר”. איך לומר, באמת. באופן חד-משמעי? פשוט טובים יותר? בדיחה לא מסבירים, בדרך כלל. אבל יש מקרים יוצאים מן הכלל:
“מתוצאות מחקר שפורסם…” – נכתב במאמר – “עולה כי כ-14 מיליון ילדים ברחבי ארצות הברית גדלים בבית בו לפחות אחד משני ההורים הוא הומו או לסבית מוצהרים. רבים מהילדים האלו הם ילדים שנולדו לאמהות לסביות מנישואים קודמים, אך לאחרונה יותר ויותר זוגות מגדלים ילדים במסגרת של זוגיות חד-מינית. מאימוץ, דרך תרומת זרע אנונימית או שלא ואפילו פונדקאות בחלק מהמקרים של האבות ההומוסקסואלים, בונים הומואים ולסביות רבים את התא המשפחתי שלהם”.
הסבר: “רבים מהילדים האלו… נולדו לאמהות לסביות מנישואים קודמים”. כלומר, מדובר ברבים מהילדים האלה, יש להם אבות הטרוסקסואלים, ולא בהם מתמקד המחקר, כפי שמובן בהמשך. מדוע נעשה לינקג’ ביניהם לבין המחקר? מה זה אומר “לאחרונה יותר ויותר זוגות מגדלים ילדים במסגרת של זוגיות חד-מינית”? המחקר הזה לא עקב אחרי כל הילדים של הזוגות החד-מיניים עד גיל 20 בערך? הם עדיין ילדים קטנים וטובים ניו-יורק? מממ. כנראה שהאתר ה”גאה” משחק באוראקל (נביא). “באופן חד-משמעי”, סופית, הילדים האלה יגדלו להיות טובים יותר. זה בהשפעת ה”מאטריקס”? הייתי רוצה לחיות ולראות כמה אחוזים מנישואיי ילדים שגודלו על ידי זוגות חד-מיניים יחזיקו מעמד, אם בעתיד המהיר והעצבני נישואין עדיין יהיו באופנה; כמה מהם יגיעו לטיפול פסיכולוגי; כמה מהם יגיעו למחלקות פסיכיאטריות. מלבד זאת, במקרים של אימוץ ותרומת זרע, כיצד ניתן להתעלם מהצורך האנושי הפונדמנטלי לדעת מי האבא. מהסיבה הזאת קיימות בעיות קשות מאוד עם ילדים מאומצים בכל סוג של הורות. ובכלל, האם ניתן להגדיר הורות כהורות טובה, אם בן גדל ללא אב, ללא מודל גברי? או בת גדלה ללא אם, ללא מודל נשי?
“מחברות הספר, ד”ר סוזן מ. ג’ונסון וד”ר אליזבט או’קונר, בעצמן בנות זוג ואימהות לשתי בנות… במהלך השנים 1999 ו-2000, אספו בנות הזוג מידע אודות 415 משפחות שהסכימו להיחשף בפניהן. במחקר לקחו חלק 336 אמהות לסביות ו-79 אבות הומואים, החיים עם ילדיהם הקטינים ברחבי ארצות הברית וקנדה”.
הסבר: מחברות הספר הן לסביות. 415 משפחות עומדות מאחורי המחקר הזה. 415 משפחות מתוך כ-14 מיליון ילדים ברחבי ארצות הברית להורים שלפחות אחד מהם הוא גיי מוצהר (אגב, זה עדיין לא הופך את הזוגיות לחד-מינית). 415 משפחות “גאות”, מתוך מינימום כמה עשרות מיליון בתי אב רק בארצות הברית. האם הבחירה היתה אקראית, או באופן מגמתי ובלתי מייצג? בכלל, איך אפשר להשוות קבוצה המונה לכל היותר 3% מכלל אוכלוסיית העולם ל-97% האחרים? ולקבוע “באופן חד-משמעי” שהורות חד-מינית היא “פשוט טובה יותר”? איך שלא יהיה, הכתבה המקורית התפרסמה ב”ניו יורק טיימס”, שלמרות היותו עיתון יוקרתי, הוא נחשב לאחד ממעוזי הגייז, ולא פלא שהוא מרשה לעצמו לפרסם כתבה כל כך שטחית ורדודה על מחקר בעייתי, בלשון המעטה, שמאשר את סגנון החיים ה”גאה”. איך שלא יהיה, מרגע שהכתבה פורסמה, התרגום, איך לומר, פשוט יצא מכלל שליטה.
כך תורגם המאמר (ההדגש שלי): “למען האמת, מתוצאות המחקר עולה כי הורים חד-מיניים הם על פי רוב הורים טובים יותר, זאת בגלל הקשיים הרבים אותם הם עוברים בדרך להורות, והמחויבות שלהם לגידול ילדים שיכבדו את עצמם ואת זולתם, תוך סובלנות רבה לאחר ולשונה. רוב ההורים שהשתתפו במחקר הגדירו את הרצון להטמיע בילדיהם ערכי מוסר אנושי כמטרה המרכזית של חינוך הילדים”. וכך הגיב אחד מגולשי האתר ה”גאה”: “התרגום קצת מעוות”, כותב “פרוטוקלס” בנושא הודעתו. “למען האמת, מתוצאות המחקר עולה כי הורים חד-מיניים הם על פי רוב הורים טובים יותר”, הוא מצטט, וכותב, הייתי אומר ש”אם כבר אז הורים חד מיניים עשויים להיות הורים טובים יותר” (if anything, gay parents might do better, having gone to considerable trouble to become parents) היה משקף בצורה קצת פחות מוגזמת את מה שהניו יורק טיימס כתב. זו אולי התקטננות אבל יש לפעמים הרגשה ש… מנסה לייצר חדשות עוד יותר טובות מהחדשות שיש.
בכל זאת הסבר: רק רגע, “הורים חד מיניים עשויים להיות הורים טובים יותר” בגלל קשיים, מחויבות והגדרת מטרה מרכזית בחינוך? אז זו רק היפותזה, שאינה נאחזת בשום ממצאים? ובכלל, גם אם נניח לרגע את השאלה הנוקבת הזאת בצד, “בגלל הקשיים הרבים אותם הם עוברים בדרך להורות”, הם עשויים להיות הורים טובים יותר? לא מתוסבכים יותר? קשיים יכולים להצמיח אישיות חזקה יותר, בקרקע של רצון חזק ואמיתי לצמיחה אישית. אך מעטים האנשים בעלי רצון כזה לצמיחה אישית. רוב האנשים הופך למתוסכל יותר, במיוחד ועוד יותר אנשים עם בעיה מי שנושא בתסכול מול התמודדות עם נטייה הומוסקסואלית. ומה השלב הבא? הורים הומוסקסואלים יועדפו על ידי השירות למען הילד או סוכנויות אימוץ אחרות ועל ידי מרפאות פוריות ותורמי זרע? (*)
“טענה רווחת בחברה היא כי לילדים של הומואים ולסביות ישנו סיכוי רב יותר להיות הומואים ולסביות בעצמם. תוצאות המחקר מפריחות מכל וכל את ההנחה הזו. “הנטייה המינית של ההורה אינה משפיעה כלל וכלל על זו של הילד”, אמרה ד”ר ג’ונסון, “אחוז בני הנוער ההומואים והלסביות, שגדלו במשפחות חד-מיניות, זהה לזה של אלו שגדלו במשפחות הטרוסקסואליות”.
הסבר: הד”ר הלסבית אומרת שנטייה מינית של הורה אינה משפיעה כלל וכלל. אכן, עדות מהימנה. וברצינות, “אחוז זהה”, זה אומר שהורים “גאים” בכל זאת לא טובים יותר, איך לומר, מהורים הטרוסקסואלים, אם הם מצמיחים מספר זהה של ילדים עם בעיה הומוסקסואלית. אפילו חוקר “הגן ההומוסקסואלי”, דין האמר, שנשאל על ידי “סיינטיפיק אמריקן”, האם שורשה של ההומוסקסואליות הוא ביולוגי בלבד, השיב: “בפירוש לא. ממחקרי התאומים, אנחנו כבר יודעים שחצי או יותר מהמשתנים באוריינטציה המינית אינם תורשתיים. המחקרים שלנו מנסים לאתר את הגורמים הגנטיים… לא לשלול את הגורמים הפסיכו-סוציאליים” (מקור:”Gay Genes, Revisited: Doubts arise over research on the biology of homosexuality,” Scientific American, November 1995, P. 26.)
“סברה נוספת, אותה מפריח המחקר, היא זו הטוענת כי זוגיות של הומואים ולסביות איננה זוגיות יציבה. אחוזי הגירושין בקרב ההורים החד-מיניים אינם שונים במאום מאלו של ההטרוסקסואלים. מחברות הספר עצמן, נשואות אחת לשנייה כבר כ-19 שנים, תשע מהן כאמהות לבנות. שתיים מהמשתתפות במחקר, לינדה וויקי, אומנם נפרדו שלושה חודשים אחרי לידת בנם הצעיר, אך ויקי נשארה דמות דומיננטית בחייהם של הילדים, הגרים עם לינדה. ויקי מבקרת את הילדים פעמיים בשבוע ותורמת לאחזקת הבית”.
הסבר: מלבד הדוגמה הלא כל כך מוצלחת (שהשתרבבה איכשהו למאמר) של “לינדה וויקי” והדוגמה הנפלאה של מחברות הספר עצמן, בואו ניזכר במספר ה”אמהות” הלסביות שרואיינו לספר (336) וה”אבות” ההומואים (79). אז רק רגע, המחקר מפריך וטוען כי זוגיות של הומואים ולסביות היא זוגיות יציבה, או רק של לסביות? בכל אופן, עד שמדברים על גירושין, מהו אחוז הנישואין של זוגות הומוסקסואלים? איך לומר, שטות רודפת שטות. זו הרי רמאות עצמית שיש כמוה: דבר ידוע הוא בקהיליית הגייז וגם מחוצה לה, כי זוגות הומוסקסואלים (בעיקר של גברים) אינם מחזיקים מעמד חודשים, לעתים רחוקות שנים ספורות, ובמקרים חריגים למעלה מזה. כל זאת מבלי להרחיב את היריעה על נדירות זוגיות מונוגמיסטית ולויאלית בשל נפיצות הבגידות בקרב הגייז, ללא שום השוואה למה שקורה בעולם ההטרוז ההטרוסקסואלי. עובדות אלו כה ידועות, עד שהפכו לנלעגות בקרב הגייז עצמם. אבל, מה לעשות. המחקר הוא חד-משמעי והוא מפריך את הסברה הזאת. אגב, אחד מגולשי האתר בשם שלומי, כותב בהודעה “ללא נושא”, וחוצמזה “מפריח” כותבים מפריך. לתשומת לב העורך.
“חצי מהלסביות המשתתפות במחקר, ורבע מההומואים, נחשפו ליחס עוין מצד בני המשפחה הקרובים, כאשר אלו שמעו על הכוונה לגדל ילד. הדאגה העיקרית, בקרב בני המשפחה, וגם בקרב ההורים עצמם, היא כי הילד יהיה חשוף להצקות בלתי פוסקות ולאפליה, זאת עקב הנטייה המינית של הוריו. רובם המכריע של בני המשפחה, על אף טענותיהם לפני הלידה או האימוץ, יותר מגאים לשמש כיום כסבים ודודים גאים, כפי שאומרת אחת המשתתפות במחקר: “בהתחלה שני זוגות ההורים היו ספקנים, כשהם הבינו שאנחנו רציניות הם התרככו קצת וכשהתינוקת נולדה, הם פשוט התאהבו בה. משתתפת אחרת במחקר סיפרה כי אחד מדודיה התעקש שאל לה להביא ילד לעולם במסגרת משפחתית, אך לאחר שערך מחקר אינטרנטי בנושא, שינה את גישתו. באופן כללי, מדווחים המשתתפים המחקר על תמיכה גדולה מצד המשפחות, מהרגע בו הילד נולד או אומץ”.
הסבר: אני תוהה לעצמי, מה מניע את ההורים החד-מיניים לשכנע את עצמם שהם הורים טובים (או טובים יותר, על פי האתר). האם זו טובת הילד או שמא גאוות ההורה? אגב, בטח שהמשפחה הקרובה התאהבה בתינוקת. וודאי שהם גאים לשמש סבים ודודים. מה אשמה התינוקת המתוקה ש”הוריה” החליטו להביא ילדה לעולמם האומלל? בעניין המחקר האינטרנטי, הייתי אומר שלעת עתה זה קרב כמעט אבוד מראש בהתחשב בכמות האתרים הפרו-הומוסקסואליים לעומת אתרי המחקר האופוזיציוניים (נדמה לי שקיים רק NARTH).
“באופן קבוצתי, קובע המחקר, השיגו המשפחות החד-מיניות תוצאות טובות יותר משל אלו שהשיגו המשפחות ההטרוסקסואליות, בכל הקשור לניהול מערכות יחסים, התפשרויות, ביצוע משימות הנוגעות לרווחת הילד ואחזקת הבית. בנוסף לזאת, הפגינו ההורים החד-מיניים פתיחות גדולה יותר בדברם על ילדיהם. “בשורה תחתונה”, כותבות מחברות המחקר בפרק הסיכום, “המחקר שערכנו על הורים הומואים ולסביות כאחד, לילדים ביולוגים ושאינם ביולוגים, הוכיחו כי הומואים ולסביות הם הורים טובים. טובים מאוד”. המחקר קובע באופן חד משמעי כי להורים חד-מיניים יש קשרים חזקים ויציבים עם ילדיהם, כי הרגלי ההורות שלהם נכונים ובריאים, כי הם מחנכים את ילדיהם למשמעת בדרכי נועם וללא אלימות וכי באופן כללי, הם מנהלים משק בית יציב. “רצוי שההורים ההטרוסקסואלים ילמדו מההומואים והלסביות דבר או שניים אודות ניהול משק בית וגידול ילדים באווירה של הרמוניה וקבלה”, מסכמות החוקרות.
הסבר: מה זה “באופן קבוצתי”? ועל פי אילו מדדים נקבעת “הורות טובה”? על פי הבנתן של הד”ר? על פי תרבות החינוך שלהן? האם ההורים עברו מבחנים פסיכודיאגנוסטיים לבדיקת האיכות ההורית שלהם? ובכלל, מה זה “קובע המחקר”? נראה כי מדובר במחקר מסוג Qualitative research (מחקר איכותי). כידוע, במחקרים מסוג זה קל הרבה יותר לטשטש מסקנות, כיוון שהם לא עוסקים במספרים. כיצד אפשר להיחפז בקלילות בלתי נסבלת לקביעת מסמרות? למרות ה”תוצאות הטובות יותר”, לכאורה, בכמה קטגוריות, האם מישהו שם לב לציון של הד”ר עצמן: “הורים טובים. טובים מאוד”. איפה ה”טובים יותר” שהבטיח לנו האתר? במקום זאת “המחקר” שוב “קובע באופן חד משמעי”. ואיך אפשר בלי לסיים בגאווה, “רצוי שההורים ההטרוסקסואלים ילמדו מההומואים והלסביות דבר או שניים”. אכן, אין גבול לגאווה. רק שגאווה אמיתית היא זאת שלא זקוקה להשוואה עם השני ולהאפלה עליו כדי להתקיים.
לסיום, אביא שוב את דברי אחד הגולשים באתר, בשם אילן, שמבקש בנושא הודעתו “לצנן את ההתלהבות”. וכך הוא כותב: “ברצוני לצנן קצת את המתלהבים כאן מהמאמר והסקר. כאב לשני בנים מדהימים וכהורה גאה בשש השנים האחרונות אני תמה על חוסר הקריאה הביקורתית של אנשים בקהילה כשזה נוגע במאמר או ב”סקר” המשבח אלמנטים של חיי הקהילה שלנו. אז ראשית, בלי שום קשר לגייז לכל סקר ישנו סקר נגדי וזאת יודע כל ילד קטן, שנית אני מניח ש”חוקרות” שהן לא סטרייטיות יבנו שאלון וינסחו את שאלת המחקר בצורה כזו – וכן יערכו את התצפיות בשיטות המחקר המסוימות – כדי לקבל את התשובות שירצו. שהרי מן המפורסמות שסטטיסטיקה ובייחוד מחקרים כאלה הם מניפולטיביים ומכוונים לקלוע לדעת החוקר מלכתחילה. כמתנגד חריף להכללה הנובעת ומובילה לדעות קדומות וגם גזענות והומופוביה אני חושב שישנם הורים סטרייטים מדהימים והורים גייז שהם מדהימים ולעומתם ישנו המגזר ההפוך בדיוק. היכולת שלך וכישוריך כהורה נובעים ממה שאתה כאדם. אז אנא מכם…צננו קצת”.
באתר נבחר המשפט הבא לככב כטיזר באמצע הכתבה: “רצוי שההורים ההטרוסקסואלים ילמדו דבר או שניים מחבריהם ההומואים והלסביות, אודות ניהול משק בית וגידול ילדים באווירה של הרמוניה וקבלה…”. הרשו לי לחזור על דברי קודמי, “אנא מכם… צננו קצת”. אז נכון ששקר אין לו רגליים, וסופו ליפול, אך עד אז, שבשתא כיוון דעל – על (שיבוש, כיוון שנכנס – נכנס). טעות המשתרשת קשה לעוקרה.
פוסטים נוספים:
