תגובת יו”ר עצת נפש להו”ד
המאמר הבא, אודות התאבדות בקרב הומוסקסואלים, פורסם באתר גייז “נחשב” ביולי אשתקד. אמנם המאמר מסביר את התופעה בהומופוביה, בחוסר התמודדות של הפרט (לעומת התמודדות, כביכול, של הכלל), ועוד כהנה וכהנה הבלים רווחים. אבל הפעם, בצעד אופנתי, החלטתי לנקוט ב”לא נגענו”, ולתת לדברים לדבר בעד עצמם. ההדגשים בגוף המאמר הם שלי (ההדגשים במקור הוטו לכתב איטליקס): שימו לב לדפוס החוזר על עצמו במערכת המשפחתית ולסימפטומים . רוני שור.
תסכול, ייאוש, שנאה עצמית, בדידות והרבה פחד. ערן פאר בחן את הסיבות לאחוזי ההתאבדות הגבוהים בקרב בני נוער בכלל והומוסקסואלים בפרט
בכל רחבי העולם, כאלפיים אנשים מתאבדים מדי יום. בכל שעה 80 אנשים שולחים את ידם בנפשם. בכל דקה מת לפחות אדם אחד כתוצאה מהתאבדות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתאבדים בישראל מדי שנה בין 400 ל-500 בני אדם. נתונים אלו מתבססים על מקרי מוות שנרשמו ותועדו רשמית כהתאבדות. ההערכה היא שהמספר גדול יותר מכיוון שמקרי התאבדות רבים נרשמים כמוות בתאונה. חוקרים בתחום מעריכים שמספר המנסים להתאבד הוא פי 10 ממספר המתאבדים.
מאחורי הסטטיסטיקה היבשה והמזעזעת הזאת, מסתתרים אנשים. מאחורי האנשים האלו מסתתר כל כך הרבה סבל. כאב שרק אנשים שניסו להתאבד יבינו. אינספור אכזבות, עצבות בלתי נגמרת, ייאוש, תסכול ובעיקר כאב בלתי נסבל, הם רק חלק קטן מהסיבות להתאבדות.
credit from Master isolated images
לפי כל המחקרים, כל הסקרים, כל החיתוכים, סיבה אחת עומדת בראש רשימת הסיבות: הומוסקסואליות.
אחוזי ההתאבדות בקרב הומוסקסואלים, בעיקר מתבגרים וצעירים, הם הגבוהים ביותר. הסיכוי שהומוסקסואל צעיר או בוגר יתאבד, גבוה פי 2-3 מזה של הטרוסקסואל באותה קבוצת גיל.
א’ , בן 20, בוגר תיכון, הובהל לבית החולים לאחר שלקח כמויות רבות של משככי כאבים ואנטיביוטיקה.
לאחר כמה ימים של התאוששות בבית החולים, הוא החל טיפול פסיכולוגי. אימא שלו אמרה שחומר הומוסקסואלי (חוברות פורנו), נמצא בחדרו ממזמן. המראה החיצוני שלו היה מראה נשי והיה אפשר לזהות זאת על פי הבגדים שהוא לבש, התנועות שלו והדיבור שלו.
במהלך הראיון הראשון אצל הפסיכולוג, התוודה א’ בפניו על נטיותיו ההומוסקסואליות. הוא אמר שהיה לו חבר במשך שנה וחצי, מערכת היחסים הכי ארוכה שהייתה לו עד כה. הוא סיפר על בעיות רבות שהיו לו עם בן זוגו, שהבולטת מביניהם הייתה העובדה שבן זוגו לא היה מוכן לצאת מהארון. בלילה שבו ניסה להתאבד הוא וחברו הותקפו ע”י חבורה של נערים אחרים, בזמן שיצאו מבילוי בפאב. הם הושפלו וספגו קללות וחבטות, בגלל היותם הומוסקסואליים. חוץ משריטה קטנה ליד השפה וכאבים קלים בזרועו, הוא לא סבל מנזק פיזי ממשי.
כשחזר הביתה, אביו שם לב למצבו והשניים החלו לריב. אביו האשים אותו והעליב אותו בגלל היותו הומוסקסואל ואמר לו שהמכות שחטף הלילה ובכלל, מעשים מסוג אלו, מגיעים לו בגלל שהוא הומו.
לאחר הויכוח נכנס א’ לחדרו, נעל את הדלת ולא הסכים לצאת ולדבר עם אף אחד. לאחר כמה שעות אימא שלו התחילה לחשוד, פרצה את הדלת ומצאה אותו מסוחרר ומבולבל, ולצידו בקבוקים ריקים של משככי כאבים ואנטיביוטיקה.
א’ הוא בן הזקונים, הבן היחיד במשפחה מסורתית בה ארבעה ילדים. בגיל 17 הוא יצא מהארון. למשפחתו לקח כשנה לקבל ולהתרגל לעובדה הזאת. אימו אהבה אותו מאד. רק אביו סירב לקבל את העובדה שבן זקוניו, בנו שכל כך חיכה להיוולדו, הוא הומו.
האב איים אינספור פעמים לזרוק את א’ מהבית, ואמר בפניו שהוא מתבייש בו. ההערה הכי בולטת של אביו של א’ הייתה שא’ הרס את חייו ואת כל הציפיות והתקוות שהיו לו, והשאיר אותו לבד וחסר אונים. א’ סיפר שהמשפט הזה היה הקש ששבר את גב הגמל.
אם ניקח 100 אנשים ונזרוק אותם למים, ההנחה הכללית היא שהרוב ימצא את דרכו לחוף מבטחים, חלק יתקשה לשחות חזרה אך בסופו של דבר יצליח, וכמה בודדים פשוט יטבעו. ההנחה הכללית שרוב ההומוסקסואלים מתמודדים עם ההומופוביה וכל גרורותיה היא הנחה מוטעית ומסוכנת. ההומופוביה היא מחלה. מחלה קטלנית. היא מחלה שהורגת והדוגמה של א’ היא רק חלק קטן של תוצאותיה. א’ נרדף על כל מה שהוא. על הדיבור הנשי, על צורת הלבוש, על התנועות שלו, על האהבה שלו.
סיבות להתאבדות הן דבר נורא אינדיבידואלי. הבולטות ביניהן הן חוסר קבלה עצמית, שנאה עצמית, חוסר קבלה של החברה וכל היוצא בזה, הריסת הציפיות של ההורים והאכזבה הרבה להורים ולמשפחה. רובנו מתמודדים עם זה. בוכים, שונאים, כועסים, אבל מתמודדים. אך יש את אלו שלא מצליחים להתמודד. לא מדובר בהכרח באנשים שהם חלשים מבחינה נפשית.
אדם יכול למצוא את עצמו במשך כל חייו מתמודד עם אינספור בעיות קשות שמקננות בו, אך מספיק רצף אירועים כמו שחווה א’ כדי להגיע להחלטה הסופית, ההחלטה לגמור עם זה. לעומת זאת, ישנם אנשים שכל הזמן שולחים איתותים על חוסר יכולתם להתמודד עם המצב. אין לקחת איתותים אלו כמובן מאליו. ההתאבדות של רבים היא לא רצון פשוט למות. זה רצון להיפטר מהכאב הנורא שהם חשים מדי יום.
ג’ראד, תלמיד תיכון מאוהיו, היה נער מוטרד. הוא ניסה ככל שיכול להתמודד עם הבלבול שנבע מהמיניות שלו, ועם ההישגים הלימודיים הגרועים שלו. הוא דיבר עם אחרים וסיפר להם על הייאוש והסבל שהוא נמצא בו, אך לא הצליח לגרום להם להבין את בעיותיו ואת גודל הכאב שהוא חש. יום אחד, הוא סיפר לחברו הטוב ביותר שהוא כבר לא יכול לשאת את הכאב יותר ושהוא מתכנן לגמור עם עצמו בערב. חברו שמע ממנו בעבר את המילים הללו, לכן לא האמין לדבריו של ג’ראד. אחרי שנתן את האזהרה האחרונה שלו, חזר ג’ראד הביתה מבית הספר וירה לעצמו בראש.
במחקר שנעשה ע”י ג’ון ג’ פינוטימניו זילנד, מובאות הסיבות העיקריות להתאבדות של הומוסקסואליים בצירוף הסבר של מטופלים שהשתתפו במחקר:
בדידות ו/או בידוד חברתי: “הייתי בודד. כל שותפי לחדר היו נגדי והרגשתי ממש מדוכא. זו היתה גם תקופת המבחנים שלי, ופשוט הרגשתי שחיי הולכים לשום מקום”.
חוסר תקווה: “הרגשתי כאילו שאין לי כלום בעולם. לא חברים, לא עבודה, לא חיים, כלום! הרגשתי נטל על אימי וחשבתי שלעולם יהיה עדיף בלעדי”.
דיכאון: “התחושה של הבדידות, הבידוד החברתי, הדיכאון, המתח, ובנוסף ההתהוות של ההבנה שאני הומו. כל זה קינן בראשי. הטריגר לניסיון ההתאבדות הביא לריב קשה עם אחי בנושא”.
הפחד מדחייה ואו חוסר תמיכה מהמשפחה: “המשפחה שלי התרחקה ממני והרגשתי לבד. החברים שלי התרחקו ממני והמשיכו בחייהם, נכנסו לתוך מערכות יחסים ולי לא הייתה שום מערכת יחסים, למרות שכל כך רציתי.”
נורמות חברתיות: “כל הזמן אמרו לי שלהיות מתרומם זה לא טבעי ונגד כל חוקי הטבע ושלאנשים כאלו לא מגיע לחיות!”.
הערכה עצמית נמוכה, חוסר בטחון עצמי וחוסר קבלה עצמית .
שונות: “חשבתי שאם אני אקח את הבעיה ואנסה להתאבד, היא תיפתר מעצמה”, “אני חושב שרציתי תשומת לב”, “הרגשתי שפשוט אין לי אופציה אחרת”.
לאחרונה עולה ממחקרים שונים, כי קיימים כאלו שרוצים נורא למות, אך אין להם האומץ לעשות את הפעולה ולכן הולכים ומקיימים כמה שיותר סקס לא מוגן במטרה להידבק באיידס. מראיונות שנעשו עם גברים הומוסקסואלים שמתמודדים עם המחלה, עולה כי רבים מהמרואיינים דיווחו שניסו להתאבד בעבר או סבלו מדיכאון עמוק. חלקם אף הודו שהם לא ראו יותר טעם לחיים אז הם פנו לסקס בלתי מוגן במטרה להידבק באיידס, ו”שהמחלה תעשה את העבודה”.
המחקרים מדווחים על קשר בין התאבדות ובין סקס רב ולא מוגן. החוקרים האשימו את ההומופוביה של החברה כגורם כמעט יחידי להתנהגות מסוג זה. אחד החוקרים מספר: “הייאוש של הומוסקסואלים צעירים נובע מההתבגרות שלהם בחברה שמורידה מערכם. במחקרי, נתקלתי במושג התאבדות פסיבית. היא מוכוונת לנערים אשר גדלים בחברה הומופובית ושונאת – במיוחד נערים שגרים בבית ולא מקבלים שום תמיכה ממשפחתם, מבית ספרם או מהמכללות/אוניברסיטאות בהן הם לומדים. לכן הם שמים עצמם בסיכון לקבלת אידס כדרך פסיבית להרוג את עצמם. הם לא רוצים להצמיד אקדח לרכה וללחוץ על ההדק. אבל בגלל שגדלו בחברה שלימדה אותם להסתיר להדחיק ולשנוא עצמם, קיים בהם הצורך לשים את עצמם בסיכון שכזה”.
כדי לנסות ולהבין טוב יותר את הנושא, התקשרתי לחבר טוב שלי, שניסה להתאבד כשהיה בן 20. שוחחתי איתו על הנושא. שאלתי אותו מה היו הסיבות שהביאו אותו למעשה. הוא סיפר כי הבדידות שהוא חש הייתה הגורם העיקרי. הוא הסביר כי ראה את החיים, את הקיום עצמו, כאשליה. הוא הסביר שבעצם זה שהוא חי, הוא מפרה את האשליה והוא רצה להפסיק אותה.
הוא תאר לי איך הוא ניסה להתאבד, נכנס לחדר, החשיך אותו, ושם ברקע את הרקוויאם של מוצארט. הוא לקח כל מיני כדורים ובלע אותם. כשהתחיל להרגיש לא טוב, הלך והעיר את אימא שלו, וביחד נסעו לבית החולים ושם הוא ניצל. הוא הסביר שבתוך תוכו הוא לא רצה למות. ממש כמו שכתוב במחקרים, הוא אמר שהוא רק רצה להפסיק את הכאב ולקרוא לעזרה. שאלתי אותו אם ניסיון ההתאבדות שלו היה קשור באיזשהו קשר למיניות שלו. הוא אמר שבאותה תקופה הוא היה פשוט א-מיני. הוא אפילו לא היה מסוגל ללחוץ יד לבנות. אמרתי לו שיש מחקרים שאומרים שא-מיניות היא דרך להכחיש את היותך הומו. הוא לא הסכים איתי, אבל מהיכרותי עימו אני מעריך שבכל זאת יש דברים בגו.
ישנם אנשים שבתוך תוכם מתחוללת סופה עזה, והם, בכישורי משחק מרשימים מצליחים להסתיר את זה. אותם אנשים מתנהלים ככה כל חייהם או שפשוט, ללא כל סימנים מוקדמים, מתאבדים ומשאירים מכתב עם הסיבות למעשם. אני פונה אל האנשים האלו. אין לכם מה לחשוש מלדבר. ישנם אינספור מקומות לפנות אליהם באנונימיות מוחלטת. ספרו למישהו שיכול לעזור. ספרו לחבר טוב, למטפל שלכם, לחבר משפחה, לקו אנונימי, לכל מישהו שיכול לעזור.
נסו להבין, שהתחושות שאתם חשים הם זמניות. חוסר האונים, הייאוש, הסבל והכאב הנורא שאתם חשים הם כולם זמניים. אין בעיה שאי אפשר להתמודד או לפתור אותה.
פוסטים נוספים:
