נופל וקם, נופל וקם
שלום. קיבלתי שתי תגובות לפוסט הקודם שאני רוצה להתייחס אליהן.
הראשונה הייתה מנתנאל, ששאל איך מתמודדים עם הפחד מחשיפה שאתה הומו, שיש לך נטיות הפוכות, והשנייה הייתה מגיל, ששאל איך מתמודדים עם הפדיחה במקרה ופוגשים בסדנא להתמודדות בנטיות הפוכות מישהו שמכירים? שתי השאלות הללו מעלות נושא שאני רוצה לעסוק בו בפוסט הנוכחי, ואני אתחיל בסיפור:
credit to bplanet
כפי שסיפרתי בפעם הקודמת, אני מראש באתי למסע במטרה להכיר מתמודדים נוספים עם נטיות הפוכות, ולכן כשנרשמתי לא כ”כ פחדתי מזה. אמנם היו לי חששות כלליים מהמסע, כי קשה לי מאוד להתמודד עם הלא-נודע, ולא היה לי שמץ של מושג לְמה אני נכנס – איזה תהליכים נעבור, איך יהיו המדריכים, וכו’, אבל מהחבר’ה לא כ”כ פחדתי. כמובן שזה לא החזיק מעמד הרבה זמן. ככל שהמסע התקרב התחלתי לחשוש מהאנשים שאני הולך לפגוש שם. הרעיון שאני הולך להיות עם חבורת אנשים שאני לא מכיר ולא יודע כלום עליהם חוץ מזה שיש להם נטיות הפוכות במשך שלושה ימים הטילה בי ספק מסוים לגבי המסע, והיו קטעים שאמרתי לעצמי – מה לכל הרוחות אני עושה, עזוב את זה, זה לא שווה. ובכן, בסופו של דבר כמו שאתם מבינים החלטתי בכל זאת ללכת – למה?
למעשה, התשובה לשאלה הזו היא מאוד פשוטה. כל פעם שעלו לי ספקות בנושא הזכרתי לעצמי דבר אחד – כולנו בסירה אחת, לכולנו יש את אותה בעייה עם הנטיות ההפוכות שלנו. הרי זה לא כאילו שמישהו יראה אותי ויגיד ‘אה, איזה הומו‘ או משהו בסגנון הזה – הרי אם הוא שם זה אומר שגם הוא נמשך לגברים, שהוא נמצא בדיוק באותו מצב כמוני. כל מי שמגיע לסדנה מתמודד עם נטיות הפוכות בדיוק כמוני.
מלבד העובדה שכולנו חותמים על מסמך סודיות שמחייב אותנו, ואפילו יותר מזה, אני חושב שהידיעה הזו היא מה שנותנת את הביטחון. הפחד להיחשף הוא הרי למעשה פחד להיפגע – זה לא החשיפה עצמה שמפחידה, אלא מה יהיו התוצאות – לגלוג, התעלמות, ניצול לרעה, וכו’. כשאתה זוכר שגם בזמן שאתה מדבר על עצמך וחושף פרטים רגשיים ונק’ פרטיות אתה עדיין נמצא בעמדה שווה לכולם, ולא שם את עצמך בעמדת נחיתות, אתה למעשה מנטרל את הפחד הזה. מבחינתי, זה מה שעזר לי להתמודד עם הפחד הזה כל פעם שהוא עלה – השינון החוזר שכולנו באותה סירה, שכולנו ניצבים בפני בעיות דומות.
זה נכון שבהתחלה יש חששנות מסוימת, כשכולם מגששים לראות איך החבר’ה האחרים, אבל זה עובר מהר מאוד בסדנה, הרבה יותר מהר מאשר בחיים האמיתיים. בסופו של דבר כשהגעתי לשם, מלבד הצורך להתמודד בהיכרות עם מלא אנשים שלחא הכרתי ולא ידעתי מי הם – חוץ מזה שיש להם נטיות הפוכות – גם פגשתי שם מישהו שלמדתי איתו בישיבה התיכונית. אז בהתחלה זה באמת הלחיץ אותי, אבל אחרי שהתגברנו על הבושה ואמרנו שלום אחד לשני כבר לא הייתה לנו בעיה זה עם זה. זה נכון אמנם שבהתחלה יש פאדיחות, אבל מהר מאוד אתם תשכחו את זה ותמשיכו הלאה. אני לא זכרתי בכלל את הפאדיחות שלי עד שגיל שאל בנושא.
ובכלל, פחדים בד”כ נדמים לנו הרבה יותר ממה שהם באמת, אז צריך פשוט לעצור לרגע ולחשוב על הדברים בהגיון – מה סביר להניח שיקרה? מה האפשרות הכי גרועה? האם היא ריאלית? מה הסיכוי שזה יקרה? בצורה כזו אתם תראו בעצמכם שרוב הפחדים שלכם לא ריאליים ומוגזמים יתר על המידה. ובכל אופן, אפילו אם לא, במה שקשור למסע אל עצמך ובהתמודדות שלכם עם הנטיות ההפוכות – פשוט תנשמו עמוק ותצללו פנימה, ואני בטוח שכל החששות שלכם ייעלמו מהר מאוד אחרי שתגיעו לשם. אז עד הפעם הבאה, שתהיה לכם התמודדות מוצלחת… ממני, אריאל.
פוסטים נוספים:
