נופל וקם, נופל וקם
מה נשמע? הגענו כבר להודעה החמישית, זה מתחיל להיות כבר רציני…
אני רוצה לפתוח בשאלה היום: איפה הגבול בין צורך בתמיכה ואהבה לתלותיות? איך אני יכול לדעת אם הרצון שלי הוא בריא או לקוי?
credit cuteimage
אתם בטח שואלים את עצמכם מאיפה זה בא. אז זהו, שזה קשור להודעה האחרונה שלי. סיפרתי לכם פעם קודמת שדיברתי עם חבר שלי, ושכתבתי לרב שלי מכתב. התשובה שקיבלתי די ביאסה אותי, כי אחרי המכתב הארוך שכתבתי, כל התשובה שלו הייתה תודה על האמון והפתיחות.
אז שלחתי לו הודעה נוספת, שהייתי שמח אם הוא יתייחס קצת למכתב, ועליה קיבלתי תשובה שהוא מאוד עסוק ולצערו אין באפשרותו לענות לי, אבל נדבר כשהוא יחזור לישיבה. חוץ מזה, גם התלבטתי בימים האחרונים, אחרי שהבנתי שהרב שלי לא יענה לי, אם לדבר שוב עם החבר שלי (זה מהאובססיה). ואני כל הזמן חושב לעצמי – האם זה בסדר? זה שאני הולך ומבקש מהם עזרה, זה בגלל שאני זקוק לתמיכה וזה עוזר לי להתקדם, או בגלל שאני רוצה לזרוק את הבעיות שלי על מישהו אחר, שהוא יפתור אותם בשבילי?
ניקולוסי כותב שהיכולת להיות אותנטי ביחסים עם אחרים ולתת בהם אמון – וזה כולל שיתוף וגילוי של רגשות ונושאים אישיים, כמו הנטייה ההפוכה, זה חלק חשוב מתהליך השינוי, שבו אנחנו מסירים את האני השקרי שלנו, המסכה שאנו שמים על עצמנו כדי להציג את עצמנו כאילו אנחנו יותר טובים ממה שאנחנו באמת חושבים על עצמנו. מה שכתבתי לא בא לסתור את זה. אני מסכים עם מה שהוא כתב לחלוטין, אני פשוט תוהה מתי פנייה לאחר היא באמת אותנטיות, ומתי היא בעצם מסכה לתלותיות.
בעצם, אני חושב עכשיו שיש פה גם שאלה נוספת – מתי זה סביר לבקש עזרה? באיזה מקרים אני יכול להתייעץ ובאיזה מקרים אני צריך (ואני שונא את המשפט שאני עומד לכתוב -) למצוא את התשובה בתוכי? אני אסביר למה אני מתכוון באמצעות דוגמה. כבר הזכרתי פעם את הנקודה של הרצון. כשנאלצתי להחליט אם אני רוצה טיפול, הנקודה הזו מאוד תסכלה אותי. אני זוכר שהתלבטתי מה לעשות ואמרתי לעצמי שמצד אחד אני לא יודע אם אני באמת רוצה את זה, ומצד שני אני לא יכול לשאול ולהתייעץ עם אף אחד אחר – כי סוף כל סוף אני צריך למצוא את התשובה בתוך עצמי, אז מה אני עושה? זה פרדוקס, רק לי יש את התשובה, אבל אני לא מוצא אותה, אז איך אני אגלה מה התשובה?
נו, אתם בטח שואלים את עצמכם עכשיו, אז מה התשובה? אז אמרתי כבר בהודעה הראשונה שלא תמיד יהיו לי תשובות (נראה לי שבינתיים היו יותר שאלות מתשובות פה. נו, זה מה יש…), וזה אחד המקרים הללו. אני לא יודע מה הפתרון, ואני גם לא חושב שיש באמת פתרון מוגדר ופשוט של כן ולא בדבר הזה. נדמה לי שזה שונה מאדם לאדם. לא נראה לי שאפשר לומר שתמיד אפשר להתייעץ ולפנות לתמיכה, ובוודאי שאני לא חושב שאסור לבקש עזרה מאנשים אחרים. אני חושב שבשאלה הזו כל אחד צריך להחליט לבד, לפי המקרה ומצבו האישי/רגשי, מה הסיבה שהוא רוצה לדבר עם מישהו – האם זה כדי להתחמק מלענות על זה ולמצוא את התשובה בכוחות עצמו, או כי הוא באמת לא מסוגל למצוא את התשובה ומעוניין במישהו אחר שיציג בפניו פרספקטיבה קצת שונה. אבל זה חשוב שנהיה מודעים לזה, שלא נתפתה אוטומטית לכיוון אחד – אף פעם לא לשתף, להתייעץ ולבקש עזרה או תמיד לפנות לאנשים אחרים, בלי שאף פעם נחשוב על זה ברצינות בינינו לבין עצמנו.
כשאני חושב על זה עכשיו נדמה לי שבסופו של דבר בכל מקרה של פניה למישהו אחר יש גם מזה וגם מזה, והשאלה היא רק מה היחס.
כמובן שיהיה מה שיהיה, בסופו של דבר כל אחד חייב להחליט בשביל עצמו, אפילו עם כל העזרה והיעוץ שבעולם. כולנו נתקלים בהמון דילמות ובעיות במהלך השנים (אפילו במהלך יום אחד, למעשה), וזה לא קל להתגבר עליהם – איך אני אמנע מלהימשך לבחור ההוא? איך אני אתמודד עם הפחד מהצבא/בנות/הבחור ההוא/החבר ההוא/הקפיצת בנג’י הזו/כו’? בסופו של יום אנחנו לא יכולים כל פעם לפנות למישהו אחר. וזו המשימה שלי הפעם. לאזן בין הצורך שלי להיות עצמאי, להתמודד עם החיים בכוחות עצמי, לבין הצורך שלי לשתף, לקבל תמיכה מאחרים, לשמוע דעות אחרות ובמיוחד – לקבל עזרה ולא לפחד להיראות חלש ע”י זה.
עד הפעם הבאה, שתהיה לכם התמודדות מוצלחת… אריאל.
פוסטים נוספים:
