היהפוך הומו לסטרייט? מחקרים אומרים “כן”
מאת: גורדון דאלביי
לא לפני זמן רב, ערכתי משאל בקרב ועידה של 350 אבות: כשנעשית אבא לראשונה, האם אביך הושיט לך יד – אולי באמצעות שיחת טלפון, מכתב או ביקור – לתת לך עידוד, תמיכה, או עצה?
רק חמש ידיים הורמו.
האם ייפלא אפוא שאנו הגברים נסוגים מהילדים שלנו?
מאת photostock
בהזדמנות אחרת, שאלתי 150 גברים, “כאשר גדלתם, האם אביכם דיבר אתכם באופן מועיל בנוגע למיניות שלכם?”רק שניים ענו בחיוב.
האם ייפלא אפוא שהמיניות של הגברים מבולבלת ויצאה מכלל שליטה?
בשני המקרים, הגברים שנשאלו לא היו משולי החברה בשום צורה. לרובם היתה עבודה, משפחות, והם חלקו ערכים שמייצגים את החברה ברובה.
אחרי קרוב ל-15 שנה של הרצאות באירועי גברים מסביב לעולם, נדיר שראיתי את הפרופורציות הללו משתנות. פצע האב הוא אפידמי בקרבנו, מתגלגל ככדור שלג במורד הדורות עד היום, כאשר ההשפעות שלו נעשו כההרסניות עד שאיננו יכולים להתעלם מכך עוד. ציביליזציות בריאות הכירו בתפקיד הקריטי של האבות מאז הזמנים העתיקים.
אדם שאני מכיר מספר על עובדת בבית סוהר לגברים. יום אחד, היא מספרת, ביקש ממנה אסיר לקנות לו כרטיס ברכה ליום האם, עבור אמו. היא קנתה, והשמועה התפשטה ברחבי הכלא כאש משתוללת. מוצפת בקשות, היא התקשרה לכרטיסי הולמארק, שהתחייבו לקופסאות ענקיות של כרטיסי ברכה ליום האם, כתרומה. מפקד בית הסוהר חילק מספרים לכל אסיר, והם נעמדו בשורה לאורך התאים כדי לקבל את כרטיסיהם.
שבועות לאחר מכן, העובדת עלעלה בלוח השנה שלה, והחליטה להתקשר להולמארק שוב, ולבקש כמה שיותר כרטיסי ברכה ליום האב, במטרה להימנע מלחץ נוסף. כשהגיע יום האב, הכריז מפקד בית הסוהר כי כרטיסי ברכה בחינם שוב זמינים. להפתעתה של העובדת, אף לא אסיר אחד ביקש ממנה כרטיס ברכה.
פצע האב הוא לעתים קרובות ביותר פצע של היעדר – רגשי וכן פיסי. ככזה, קשה לזהות אותו יותר מאחרים.
אתה יכול להרוג אורגניזם חי בשתי דרכים. עציץ, למשל, אתה יכול לחתוך, למעוך, או להכות. או שאתה יכול פשוט להניח לו ולא להשקות אותו. חיים מצריכים תזונה. נטישה הורגת.
בנפשם של גברים, הנשק ההרסני הוא בושה. כשאבא לא מאמץ, מעודד, מדריך, ומגן עליו, בן גדל במחשבה, “אבא לא מעריך אותי. אני בטח לא שווה הרבה”. הוא לא מרגיש כמו גבר אמיתי, הוא לא מרגיש ביטחון שיש לו מקום בעולם, גם עם ייעוד וגם עם הכוח בידיים למלא אותו. הוא חש בושה עצומה וכעס על כך שננטש בצורך העמוק ביותר שלו.
בחוסר אמונו בעצמו ובגברים אחרים, הוא נשאב בקלות לתוך גבריות מזויפת, מין חפוז ואלכוהול לבידוד ואלימות. לפיכך, בתי הסוהר גדושים. עדיין, אפילו לגבר הממוצע, שומר החוק, בן זמננו, לא היה אבא שאמר, “אתה הבן שלי ואני אוהב אותך”, או שעזר לו לגלות את הכישרון הייחודי והיכולות שלו. כילד קטן בעולם גדול של גברים, הוא כלוא מאחורי סורגים של בושה מנטישת אב, ללא יכולת למלא את ייעודו. הוא משתמש בשרירים שלו, באינטליגנציה שלו ובאנרגיות שלו באופן הרסני, במקום באופן יצירתי.
עורך מגזין בן 32, שאביו מת לפני שנתיים, מנסח זאת כך: “אני עדיין ממתין לאבא שלי שידבר אתי על מין וכסף, הצלחה ונישואין, דת וגידול ילדים. הבושה בזה היא, שאני לא מכיר גבר בגילי שמרגיש כאילו הוא מנווט את חייו עם מפה”.
גבר אמיתי הוא גבר שהוא אמיתי. הוא צועד בדרך האמת, אפילו כאשר זה עולה לו במחיר התדמית שלו כמי שנמצא בשליטה. הוא לא רוצה להסתיר את הפצע שלו; הוא רוצה ללמוד להשלים איתו . הוא רוצה להתמודד ולהתגבר על הקשיים שלו, כדי שיוכל למלא את הייעוד שלו כבעל, אב, אדם עובד, ואזרח. הוא מוכן להתוודות, “אני לא צריך בירה, את האישור של הבוס שלי, מפגש מיני, אקדח, תחרות של שנאה, או מיליון דולר. אני צריך אבא!”
למעשה, כשאבא נעדר, הבן פונה לאימא על מנת שתשלים את הפער – בסופו של דבר, ומזדהה יותר עם האישה מאשר עם הגבר. מאוחר יותר, הוא עשוי להיאחז באשתו. אבל שום אישה, לא משנה כמה היא נוכחת, אוהבת ועוזרת, אינה יכולה להיות אבא.
עד שגבר אינו עומד פנים אל פנים מול הצורך הבסיסי הזה, הוא לעולם לא יפנה לבירור זהותו. כדי לשבור את מעגל הדורות של בושה והרסנות, לפחות שני צעדים הם הכרחיים:
ראשית, גבר חייב לסלוח לאביו על כך שפצע אותו. לעתים קרובות זה קורה כאשר הגבר מעיז לראות את השיברון הנורא באביו, שהוא זה אשר תידלק את הפציעה שלו. ילד בוכה מתוך פצעו של אביו; אבא פגע בך, ואתה בוכה. אבל גבר אמיתי בוכה בשביל הפצעים של אביו, מרגיש את הכאב של אביו במקום להדחיק ולבטא זאת בהתנהגות אימפולסיבית ודחפית..
שנית, אנחנו הגברים צריכים להתחיל להיות אבות של עצמנו באמצעות קהילה של תמיכה. הגבר חסר האב היום, יכול להתחיל לתת אמון בעצמו ולהחזיר את הגורל שלו כגבר בין גברים, על ידי מפגש עם גברים אחרים ושיח כן על השיברון והכוחות שלו. הבושה בורחת כשאתה מגלה שאתה לא לבד, שאנחנו כולנו בתוך זה ביחד. הזאב אוהב את הכבשה הבודדה.
איך שלא נבחר להתמודד עם זה, אנחנו הגברים כמהים היום לאבא, פשוטו כמשמעו. אבל החדשות הטובות הן, שאינך צריך לחכות לתוכנית. חיים חדשים יכולים להתחיל עם לחיצת יד פשוטה או הרמת טלפון על מנת לומר, “אני צריך אותךי”. בטח, זה מצריך אומץ. זה מצריך גבר אמיתי.
גורדון דאלביי הוא המחבר שלHealing the Masculine Soul (מילולית: לרפא את הנפש הגברית) ו- Sons of the Father: Healing the Father-Wound in Men Today (מילולית: בני האב: ריפוי פצע האב בגברים היום). הוא חי בסנטה ברברה, קליפורניה, וניתן להשיגו ב- www.abbafather.com.
פוסטים נוספים:
